מרכזי קליטה 2015

לפי נתונים, שהוצגו בוועדת עליה וקליטה בנובמבר 2014 על יד מרכז המידע והמחקר של הכנסת, "באוקטובר 2014 התגוררו 6,541 עולים ב-23 מרכזי קליטה", כאשר "הרוב המוחלט של העולים במרכזי הקליטה הם עולים מאתיופיה והם מהווים כ-78% מכלל העולים שם". לשם השוואה, "הקבוצה השנייה בגודלה שמתגוררת במרכזי הקליטה היא עולים מרוסיה והם מהווים רק 4.9% מהעולים".

נתונים אלה משקפים מדיניות שונה של משרד הקליטה ביחס לעולים שונים: למרות שמספר העולים מאתיופיה בשנים האחרונות קטן ביחס לעולים ממדינות אחרות, שיעורם במרכזי הקליטה מהווה כמעט 80%. המדיניות ביחס לעולים אחרים היא מגוונת והיא אף תפורה באופן אישי. לעומת יוצאי אתיופיה, שהמדיניות לגביהם היא אחידה ובלי אפשרויות בכלל: שהייה ממושכת במרכזי קליטה. נוסף לכך, כאשר העולים מאתיופיה מצליחים סופסוף לצאת לדיור של קבע, משרד הקליטה נדרש ללוות אותם עד הדירה בעיר וברחוב, שנקבע מראש על ידי משרד הקליטה בעצמו.

מדיניות הקליטה ביחס ליוצאי אתיופיה כתובה בחוזר ששמו "נוהל יציאה ממרכזי קליטה" שגובש על ידי מר חביב קצב, מנהל אגף בכיר לדיור. "נוהל יציאה ממרכזי קליטה" משקף הנחות ייסוד קיימות ביחס ליוצאי אתיופיה מלפני שלושה עשורים, הדומה ליחס כלפי יוצאי מדינות ערב וצפון אפריקה בשלושה העשורים הראשונים של מדינת ישראל. משפט מנחה להנחת ייסוד זו הוא: "אלה מגיעים מהג'ונגלים של אפריקה ואסיה ויש להעביר אותם טירונות ישראלית-אירופית עוד בטרם "משתלבים" עם "הנאורים".

הטירונות המיוחדת שעוברים העולים מאתיופיה אינה הבעיה העיקרית, אלא משך הזמן שבה והתנאים לצאת ממנה אזרח ככל האזרחים בישראל: מהנתונים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת עולה עוד כי "הרוב המוחלט של העולים השוהים במרכזי קליטה מעבר לשנתיים הם עולי אתיופיה, אשר מרוכזים בעיקר ב-17 מרכזי קליטה. סך כל העולים מאתיופיה המתגוררים כיום במרכזי קליטה עומד על 5,108 איש, כאשר 1,973 איש נמצאים מעבר לשנתיים: 39% מעולי אתיופיה מתגוררים במרכזי קליטה יותר משנתיים ו-11% מהם מתגוררים במרכזי הקליטה יותר מארבע שנים". כלומר, קרוב ל-40% מעולי אתיופיה, בעיקר הצעירים והקשישים שבהם תקועים במרכזי הקליטה, מעבר לזמן שהיו אמורים להיות שם.

שכחו אותי במרכז קליטה

הבעיה של פקידי הקליטה 2015 היא שאינם מצליחים וכנראה גם לא יכולים להצליח "בשילוב" העולים מאתיופיה- משום שאי אפשר להצליח עם הנחות הייסוד עליהן הם עצמם (הרבה מפקידי משרד הקליטה ועובדי הסוכנות היהודית, שעובדים עם יוצאי אתיופיה, הם יוצאי אסיה ואפריקה) נקלטו במאה הקודמת ומשום שהתנאים היום שונים מאוד.

מדינת ישאל 2015 מופרטת יותר, אזרחי ישראל סולידריים פחות, העלייה אינה גבורה, לציונות יש הגדרות חדשות. אין דיור ציבורי ואי אפשר לקנות דירות עם "סל קליטה" מהמאה הקודמת. כמו הרבה מוחלשים בחברה גם העולים עובדים בשכר רעב וללא אופק וביטחון תעסוקתי. נוסיף לכך, את הבירוקרטיה והמדיניות של משרד הקליטה, הקובעת כי- אין הכשרות מקצועיות לצעירים במרכזי קליטה. כך יוצא, שהאוכלוסייה שאפשר "לתרבת" בקלות יחסית- הצעירים שבעולים מאתיופיה ו/אוכלוסיית הקשישים, תקועים במרכזי קליטה:

"הרכב אוכלוסיית עולי אתיופיה השוהה מעבר לשנתיים במרכזי קליטה, 75% הם צעירים מגיל ינקות ועד גיל 35. ככלל בין עולי אתיופיה הנמצאים יותר משנתיים במרכזי קליטה כ-39% הם רווקים ומהווים יחדיו כ-11% מכלל עולי אתיופיה במרכזי הקליטה. בנוסף ישנם כ-110 איש בני 65 ומעלה המתגוררים במרכזי הקליטה מעבר לארבע שנים".

במצב של ישראל 2015: מדינה בלי חמלה ואזרחים במאבק, בלי דיור ציבורי או מענק גדול לרכישת דירה, בלי שינויים משמעותיים במדיניות של משרד הקליטה, המפלה את יוצאי אתיופיה לרעה, בלי הכשרה מקצועית רלוונטית כזו עם אופק תעסוקתי- הסיכויים של עולים אלה לצאת ממרכזי הקליטה קטנים עד כמעט ולא קיימים.

אלא שבמקום לראות את התמונה כמו שהיא ולתת פתרון לעולים התקועים במרכזי הקליטה: משרד הקליטה עסוק בלהקשות על העולים- רק שיצאו לרחובות! ואילו הסוכנות היהודית עסוקה ביישום מדיניות זאת. יותר מזה, בארבע שנים האחרונות, הסוכנות היהודית פועלת ביתר שאת, כארגון כלכלי לכל דבר: היא דוחפת את העולים מאתיופיה החוצה, מבלי לתת לעולים את ארגז הכלים להסתדר שם בחוץ. הגדילה הסוכנות לעשות, שבמרכז הקליטה במבשרת ציון פעלה לפנות את העולים, משום שנמצא פוטנציאל נדלני רווחי במיוחד.

מטה המאבק ליציאה ממרכזי הכליאה:

העולים במכרזי הקליטה החליטו להיאבק- רשויות הכליאה מחזירות מלחמה. להלן עימות תקשורתי אפשרי לאחר מחאה של העולים:

משרד הקליטה: אנחנו מכשירים את העולים לחיים במדינה מתקדמת ונותנים להם 700 אלף שקל, כדי שיקנו דירות.

העולים: לא נכון! אנחנו מפגינים, כי אנחנו כלואים במרכז הקליטה- אין משכנתא ואין דיור ציבורי. לא למדנו עברית וגם לא קבלנו הכשרה מקצועית- איך יוצאים מכאן עם הכנסה של שכר רעב?

הסוכנות היהודית: האידאולוגיה בסוכנות היא לעודד את העולים לעצמאות ואנחנו מלווים את העולים משלב הראשון, שמראים להם כיצד להשתמש בשירותים ולבשל בגז, ועד שיוצאים לדירה של קבע.

העולים: לא נכון, אנחנו גרים בצפיצות ואין מספיק שירותים. לפעמים אנחנו משתינים בחוץ. וגם אין גז בדירות- אנחנו מבשלים במכשירי חשמל. הסוכנות היהודית גם מונעת מאיתנו לחגוג את הפסח.

הסוכנות: אנחנו מראים להם סדר לדוגמא וכחלק מהאידאולוגיה שלנו, מעודדים את העולים שיערכו סדר באופן עצמאי.

העולים: אבל, אין לנו כיסא, אין שולחן, אין מקום לערוך בו סדר וגם אין לנו אוכל!

הסוכנות: תתרגלו למעמד המיוחד שלכם- עבדים מודרניים. משום שאפילו השרה לנדבר לא תעזור לכם!

עימות אפשרי זה, מדגים את הבדיחה על הטלוויזיה של הדיקטטור מנגיסטו הייל-מרים, שאהבה לשדר תוכניות על תזונה בריאה ולפרט: למה חשוב לאכול פירות וירקות, חשוב לאכול בשר, ודגים, ועוף, ודגנים וכו' וכו'. השאלה היא איך מוצאים את כול הטובין הזה?

לסיכום:

מחר, ערב חג פסח, כולנו ניסוב סביב שולחן החג ונודה על שהוציאנו מעבדות לחירות. מחר ישבו גם העולים במרכזי הקליטה -80% מהם ממוצא אתיופי, בחדרונים שלהם וידמיינו: בית, שולחן, כיסא סדר-פסח ובעיקר ידמיינו חירות! כ-5000 עולים במרכזי הקליטה שברחבי הארץ לא יחגגו השנה ליל סדר כבכול השנים, משום שהעזו לצאת למאבק על עצמאותם.

בסוכנות היהודית, שהחליטה על העונש הקולקטיבי, טוענים שהם כבר לימדו את העולים לעשות ליל סדר ישראלי- ושהעולים יתכבדו לעשות זאת לבד.

הסגה הזו סביב הסדר במרכזי הקליטה הגיע לכול מקום אפשרי- התקשורת, הממשלה, הכנסת, הרבנות הראשית, הסוכנות היהודית ברמה העולמית- כולם! אלא שהממונים על יוצאי אתיופיה מסרבים להודות וטוענים, שמדובר בספין תקשורתי. אם בחופשה הקרובה תהיו בסביבה, בואו לראות בעצמכם.

בשנה הבאה בירושלים הבנויה,

חג שמח!

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", 'קפו-קן', אוריינטליזם, אנתרופולוגיה פרנג'ית, גזענות בישראל, גזענות ממסדית, חביב קצב, מרכזי קליטה, סופה לנדבר, פוליטיקה, קליטת עולי אתיופיה, שלמה שרף | השארת תגובה

הצבא החליט: האתיופים חיילים חריגים

"המקור" של ערוץ 10 חשפה, את האופן שבו מבחן הקב"א ממיין, מדרג ומדיר קבוצות באוכלוסייה, שאינן ההגמון בישראל. המבחן לא בודק רק כישורים ויכולות של פרט, שבהינתן רשימה מוגדרת כזו, כול אחד, בלי קשר לצבעו ולמיקומו החברתי תרבותי, יכול להגשים את שאיפותיו להגיע הכי רחוק שאפשר. לכן המבחן בעייתי כל כך להרבה אנשים, שכלואים בתבניות חברתיות, שיש מי שקבע, באופן מדעי לכאורה- ששם מיקומם הטבעי. למרות זאת, 'צבא העם' מגן על הקב"א בנחישות, משום שהיא טובה והמבחן משתנה ומשתפר. אלא שאין סטטיסטיקות, כדי לברר עד כמה מצבם של הקבוצות המודרות השתפר באופן מהותי. נכון להיום, כמו בהרבה תחומים בישראל, האיכותי הוא אירופי.

בהתמקד על יוצאי אתיופיה, הצבא כבר הודה, שמבחן הקב"א לא תקף. לצד הודעה זו "בהארץ", הוחלט בצבא שמחריגים את "האתיופים", את "כול האתיופים" ובוחנים אותם בכלי של "מכון פוירשטיין". המשמעות היא, שלא מבחן הקב"א, אלא האתיופים הם שדפוקים. ההחלטה מעלה ריחות של גזענות חריפה, משני טעמים:

אחד, אם רוצים לבנות כלי, כזה שימיין חיילים של צבא ("צבא העם!") שכול פרט בעם, בלי קשר למוצאו, ישרת כפי יכולתו לתרום, כיצד בוחרים קבוצה חברתית אחת ומוציאים אותה מהכלל: האם יוצאי אתיופיה לא יתמודדו עם אותם אתגרים כמו שאר החיילים? או לחילופין, אם הכלי של פוירשטיין טוב ליוצאי אתיופיה, למה שלא יהיה טוב לצבא כולו? מדוע שלא נבדוק את הכלי באופן מדעי: קבוצת ניסוי, שבה מגוון חיילים מכול חלקי העם, וקבוצת ביקורת, שגם בה מגוון חיילים, ונברר לגבי הכלי?

שניים, מדוע פוירשטיין, המכון עם התפישה לפיה יש לתקן את מוח הדפוקים, כדי לשלב אותם למסגרות "הרגילות" באוכלוסייה? פעם, דפוקים "מזרחיים", בייחוד יוצאי מרוקו, והיום דפוקים אתיופים. מה זה אומר לגבי אבחון פוירשטיין, לאור המציאות שבה מרוקאים מתפקדים עם מוח "לא תקין"? כיצד גישת פוירשטיין מתמסדת בצבא, דווקא בעידן שבו מרוקאי הוא רמטכ"ל צה"ל?

התפישות של פוירשטיין לא השתנו מאז, רק הקבוצה התחלפה: הנה, מקרים מטופלים, שמופיעים במחלקת הסיפורים של אתר המכון:

·         נער עם תסמונת דאון המתמודד עם קשיי תקשורת ואגרסיביות

·         זקנה שהתפקוד השכלי הולך ונפגע בשל הגיל ושבץ מוחי

·         נפגע ראש בעקבות פיגוע טרור

·         נער עם קשיי התפתחות ובעל צרכים מיוחדים

·         יוצאת אתיופיה המתקשה להתקבל ללימודי משפט.

המומחיות של פוירשטיין היא "בטיפול בבעלי צרכים מיוחדים: נכי תנועה וחישה, לקויי למידה, אוטיסטים, נפגעי חבלה מוחית, בעלי לקות שכלית וקשישים. מטרת כלל התוכניות, היא גישור על פערים קוגניטיביים". בשנים האחרונות, "יוצאי אתיופיה" כקולקטיב, הם יעד של המכון. באופן אבסורדי, המכון זוכה לעדנה בקרב חוגים רבים בתחומי החינוך, התעסוקה והצבא והופך לאימפריה בתעשייה החברתית כלכלית סביב יוצאי אתיופיה- כיצד קורה שהממסד משתף פעולה עם תפישה, לפיה יוצאי אתיופיה=אוכלוסייה עם לקות קוגניטיבית?

זאת ועוד, נניח שיוצאי אתיופיה הם בעלי לקות אורגנית בהגדרה, מה השיג פוירשטיין בתחומי פעילותו עד כה? פוירשטיין נכשל באיתור מחוננים ממוצא אתיופי וגם "תוכנית אמיר" של הצבא- נכשלה. העובדה היא, שמשרד החינוך הפסיק לעבוד עם המכון והצבא הצהיר בפורמים שונים, ש"תכנית אמיר" תיסגר בהדרגה. אז מהו ההיגיון להחריג ולהפריט את כול יוצאי אתיופיה למכון זה? מדוע מופרטים קרוב ל-50% מהמלש"בים יוצאי אתיופיה המצליחים בבחינת הקב"א, למרות ההטיות? מה בהם דפוק?

אין מנוס, אלא לקבוע שההחלטה של הצבא גזענית ועל יוצאי אתיופיה לסרב לתיוג: שחור=לקות קוגניטיבית אורגנית. אסור לנו להסכים לקיומן של תזות גזעניות כמו של פוירשטיין ויתמסדו בחברה שבה אנו נמצאים. הצבא הרים דגל של גזענות- אנו חייבים להרים את דגל המאבק.

מברטו מששה

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", 'קפו-קן', 1980, Alula Abanega, Apartheid in Israel, Axum, Kefu-Ken, Racism in Israel, אוריינטליזם, בני זנונים, גזענות בישראל, גזענות ממסדית, דעות קדומות, הודעה לציבור, מכון פוירשטיין, פוירשטיין | 6 תגובות

מחשבות של מלש"ב שחור

Originally posted on Y.E.S:

לכבוד יס,

שמי —–,(השם שמור במערכת), אני גר ——.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני פריק שלכם. בגלל זה אני פונה אליכם בשאלה. אני לפני גיוס. חשבתי על זה הרבה. לפני, חשבתי באיזה תפקיד לשרת, עכשיו אני כבר מבולבל. אני בכלל חושב שאני לא יודע אם אני צריך לשרת. בעצם אם החובה לשרת חלה עלי גם.

אם אלך לצבא, יש אפשרות שאני אמות. אם אמות, מי יקח את ההורים שלי לבקש מעמידר לתקן את המדרגות של הבניין; את הסדקים בגג והנזילה, שממנה אנו סובלים כבר שנים? אם אתגייס ואמות בצבא, מי ילך לדבר עם המורים של האחים שלי? מי יגן על המשפחה שלי, אם שוטרים ירצו לעקור את הדלת של הבית שלנו? מי יגן עליהם מגזענות?

אם אמות בצבא, מי יקשיב לאחי הקטן, שהגננת כבר מטרידה אותו בגן, כי עליו ללכת לחינוך מיוחד?

לצפות במקור 329 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

מיומנו של קצין "מיוחד"

Originally posted on Y.E.S:

שלום,

שמי ~~~, אני בן 25. נולדתי אי שם בדרום הארץ להורים שעלו מאתיופיה במבצע משה וחיים בישראל כבר 30 שנה. אבל, המערכת הצבאית, מסיבותיה שלה, מתייחסת אלי כ"מיוחד": מערך הת"ש מתרגש כל פעם מחדש, כאשר עוד אחד כמוני (יוצא אתיופיה) מגיע לצבא. הוא מנסה לשלוח אותי לקורסים מיוחדים, ששמורים רק לאחד כמוני. הוא מנסה לעשות לי ביקורי בית, למרות שאני לא רוצה. הוא מנסה להסביר לי, שאני זקוק לראיון מיוחד עם המפקד, כי מסתבר שאני כזה- "מיוחד".

הבעיה היא, שזו אינה מחמאה!

הפעם, כנס "מיוחד" לקצינים יוצאי אתיופיה מכל הצבא הגדול הזה! למה, להראות איך לעזאזל הצלחנו למרות הכל?! מביעים כלפינו הוקרה והערכה? על מה? מה עשיתי? כי לא נכנסתי לכלא? כי לא עשיתי בעיות? מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה?!

אני מתאר לעצמי את הסטטיסטיקות שיראו לי, עם גרף של עמודות, שמציגים: כמה אתיופים עושים בעיות, כמה אתיופים נכנסים לכלא, כמה אתיופים נפלטים מהצבא וכו' וכו'…

לצפות במקור 181 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

מה שבין התנגדות סתם לבין התנגדות אידיאולוגית

Originally posted on Y.E.S:

מערכת הביטחון, ועדות בכנסת והממשלה עסוקים במציאת פתרון למה שמכונה "קשיי הקליטה של יוצאי אתיופיה בצבא". לשם כך, אף הוקם מדור מיוחד לקליטתם, אשר מכונה מדור שי"א: שילוב יוצאי אתיופיה. הסיבה שהביאה לטירוף מערכות במדינה נבעה בשל הדיסוננס הקיים בין אחוזי הגיוס הגבוהים של יוצאי אתיופיה ביחס לאוכלוסייה ובין מה שקורה אחרי הגיוס, קרי אחוזי הכליאה והנשירה הגבוהים של מתגייסים אלה. ובכן, מה משמעות הפער הזה? מבחינת הרשויות, בעיות המיועדים לשירות ביטחון, הישראלים ממוצא אתיופי, נובעות בשל "'קשיי קליטה", כגון מנטליות, חוסר היכרות עם המערכת, קשיים כלכליים ועוד.

כדי להעריך באם הרשויות צודקות, ולראות באיזה מידה ישנה הלימה בין הבעיה ובין הפתרון, נבחן את הנושא בפרספקטיבה רחבה. לשם כך, אנו נתחיל בשאלות קטנות: באיזה אוכלוסייה המדובר? מדוע המדור הזה מוקם דווקא בתקופה זו? מה המדור מציע עבור אוכלוסייה זו?

א. אוכלוסיית המתגייסים

נניח ונתייחס לשנתון הגיוס של שנת 2010. בשנה זו, גויסו חיילים שנולדו בשנת 1992. זאת אומרת, לאחר העלייה…

לצפות במקור 1,168 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

"ישראל שבלב"- מרכז כליאה אקדמי?

לא סוד שהאזרחים ממוצא אתיופי הפכו משאב כלכלי והסברתי וממנו נהנים גופים רבים ושונים במדינת ישראל. הפוטנציאל לרווח גדל אף יותר כאשר מדובר ב"סטודנטים" שבהם: שילוב ייחודי של- לא רק שחור ולא רק אזרח, אלא גם סטודנט. עם השנים נפתחו כמו פטריות אחר הגשם, תוכניות אחר תוכניות עבור סטודנטים שחורים. המתכון הוא כזה: מספר אנשי אקדמיה בשיתוף עם ממון אמריקאי (איך לא?) מקימים "מכוני ליווי לסטודנט האתיופי" במספר מכללות בארץ. בראש כל "מכון" כזה עומד מגשר אתיופי שתפקידו לתווך בין הסטודנט האתיופי לבין המכללה (סטודנט, ובכל זאת אתיופי!). כול שנותר עכשיו הוא להביא סטודנטים שחורים וההצלחה מובטחת!

דוגמא בקטנה: אחת ממיני התוכניות הנחשבות והיוקרתיות שהוקמו למען "הסטודנט האתיופי" היא התוכנית "ישראל שבלב". מטרתה המוצהרת של "ישראל שבלב" היא עזרה כלכלית לסטודנטים ממוצא אתיופי לממן את לימודיהם באחת המכללות היקרות בארץ ובכך להעניק להם שוויון הזדמנויות ברכישת השכלה אקדמית. כלומר, עוד מלגת סטודנטים שניתנת מתוך שיקול מעמד חברתי סוציו-אקונומי- מטרה שמקובלת וידועה בעולם האקדמי. אלא, בכל הנוגע לאתיופים יש לבדוק שוב את המלגה ולשאול מספר שאלות חשובות.

האם מטרתה המוכרת והמוצהרת של התוכנית תואמת את המדיניות המיושמת בפועל? האם התוכנית משיגה את מטרתה הראשונית? האם תוכנית "ישראל שבלב" פועלת כפי שהיא מציגה את עצמה- שוויון הזדמנויות לאתיופים, או שמא מלגת "ישראל שבלב" היא תוכנית לדיכוי האתיופים? האם התכנית משמרת את יחסי הכוח הקיימים בחברה בישראל על ידי ניצול הסטודנטים ממוצא אתיופים, כך שבעצם פועלת הפוך ממטרתה הראשונית?

האקדמיה האתיופית ב"ישראל שבלב"

מספר הסטודנטים האתיופים הלומדים במרכז הבינתחומי בהרצליה אינו רב, משום שזו מכללה של העשירים והאתיופים בפריפריה. למעשה, המצאותם של סטודנטים אתיופים שם קשורה לתוכנית "ישראל שבלב" ולכן, התוכנית היא האחראית הבלעדית על כל הסטודנטים ממוצא אתיופי שלומדים במכללה.

איך היא עושה זאת?

התוכנית מאגדת תחתיה את כל המלגות הקיימות בשוק המלגות האקדמי בישראל- אלו שמיועדות לסטודנטים האתיופים בנוסף למלגות הניתנות על סמך קריטריונים נוספים, שיכולות להתאים לסטודנטים שונים שנמצאים בתוכנית. כלומר, המלגה היא אוסף של מלגות שונות שקיימות בשוק המלגות ומאוגדות תחת "ישראל שבלב". באופן זה, "ישראל שלב"- איגוד המלגות האתיופיות במכללה הבינתחומית בהרצליה, מצליחה להעניק לכל סטודנט אתיופי מלגת לימודים בנוסף למלגת קיום חודשית. מטרתה של מלגת הקיום היא להקל כלכלית על הסטודנט האתיופי בזמן לימודיו ולעזור לו להשקיע יותר בלימודים ופחות בשאלות כלכליות- בדומה לחבריו העשירים לספסל הלימודים. יש שכר לימוד, יש מלגת קיום- נפלא! אפשר ללמוד בשקט.

מה רע?

כל סטודנט אתיופי שמגיע לתוכנית חותם על חוזה ומודע לכך שבשנתו הראשונה ללימודים אסור לעבוד בשום צורה, ולכן רוב הסטודנטים שבתוכנית מגיעים מוכנים כלכלית, כאשר הם סומכים גם על מלגת הקיום של "ישראל שבלב". אלא שבתוכנית שכחו להוסיף בחוזה כי מלגת הקיום לא תינתן בתנאים הבאים: אי השבה, או השבה באיחור למיילים הנשלחים מרכזת התוכנית (מגשרת?). אם הסטודנט מתנגד להשתתף בתוכנית "עולים ביחד"- אגב, קשר שאינו ברור עד הסוף, חוץ מזה שידוע ש"ישראל שבלב" היא ספקית הסטודנטים המרכזית של "עולים ביחד". בכלל, אימוץ קו מחשבה עצמאי וסוטה מן הכלל, כמו ביקורת על "האתוס הציוני" וגזענות בישראל, שיכולים לשמש עילה לשלילת המלגה מהסטודנט. כך שהמלגה, שאמורה הייתה לסייע כלכלית לסטודנטים האתיופים בדרכם להשכיל ולפתח מחשבה עצמאית, הפכה כלי לשליטה וענישה של מנהלי התוכנית, משום שהיא נשללת מהסטודנט גם במצבים בהם יש סתירה מוחלטת למטרה המוצהרת בגינה קיימת כול התוכנית.

המצב של הסטודנטים מ"ישראל שבלב" מורכב ביותר, בייחוד לאלו שבשנתם הראשונה: מצד אחד, מלגת הקיום נמצאת בסכנה תמידית, אך מן הצד השני הם חתומים על חוזה שאוסר עליהם לעבוד. כך שחוסר ביטחון זה לאורך התואר מוכיח כי ש"ישראל שבלב" היא תוכנית מוצלחת ויעילה ביותר: מצמיחה סטודנטים אתיופים צייתנים, חסרי חשיבה ביקורתית וחופש לפעול.

התוכנית, "ישראל שבלב", גאה במגשרת התוכנית (אגב, היא ממציאת רעיון השימוש באיום שלילת מלגת הקיום) שמתפקדת לא רק כמגשרת, אלא גם כסוג של יועצת אקדמית לסטודנטים האתיופים. הרי כמו כל מערכת קולוניאלית יעילה חייבים אתיופי בתפקיד- אז גם כאן מצאו את המוציא לפועל, אדם שחור, שתעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר: כל תחילת סמסטר הסטודנטים של התוכנית מחוייבים לגשת לשיחה "אקדמית" אצל המגשרת ולה יש גישה לכל המידע האקדמי של כול הסטודנטים האתיופים בתוכנית. המידע כולל פירוט של כל הקורסים שהסטודנט לומד, הציונים שהשיג בכל קורס (צנעת פרט, מישהו?) יותר מזה, המגשרת יכולה אף לאלץ (סליחה! "לייעץ") סטודנטים במה לבחור ללמוד, מה לשפר וכיצד לנהוג "אקדמית" בקורסים השונים. המגשרת משמשת אף כתובת לגורמים שונים במכללה שמעוניינים באספקה של סטודנטים אתיופים לפרויקטים שונים של המכללה- למשל, השתתפות בתוכנית "עולים ביחד".

שחור, מלבין

"…יותר מאלף סטודנטים יצאו במשלחות של "ישראל שבלב" לרחבי העולם. כל שלושה צעירים הסתערו על טריטוריה אחרת. כשליש מהם ממוצא אתיופי. "קבעתי שלפחות אחד מכל שלושה חייב להיות בחור או בחורה ממוצא אתיופי", מספר לואו. "זו דרך מאוד טובה להראות לאנשים את היחס של ישראל לאפליה וגזענות. אם אני מדבר על זה, למי אכפת. אם אדם שחור מדבר, האפקט הוא שונה לגמרי…" (ג'ואי לואו)

מנהלי התוכנית וסטודנטים שונים אינם מתביישים בשימוש הציני, שנעשה בשם צבע עורם במסגרת מלחמת ההסברה הישראלית, כמו שג'ואי לואו מציג זאת בבמות שונות. כך ש"ישראל שבלב" היא גם ספק מספר אחד של ההסברה הישראלית: כל שנה נשלחים עשרות סטודנטים ממוצא אתיופי תחת התוכנית "ישראל שבלב" והם מראים את הפנים "המגוונות" של ישראל במלחמת ההסברה שמקיימת ישראל בעולם.

מוכרים את נפשם לשטן

לא אחת נאמר בפירוש לסטודנטים האתיופים שהם משמשים כתפאורה בלבד. יותר מזה, באחת מפגישות האוריינטציה, לקראת טיסה לשבוע האפרטהייד בדרום אפריקה, נאמר על ידי אחד ממנהלי התוכנית לסטודנטיות האתיופיות היוצאות למשלחת ההסברה, כי כל יתרונן בהסברה הוא צבע עורן. זאת ועוד, הוא אמר כי אם הוא היה רוצה לשלוח דיבייטורים טובים, שינהלו שיח רציני על הקונפליקט, הוא לא היה שולח אותן. כיוון שכך נראת המציאות, על הסטודנטיות ללכת על פי ההוראות הבאות:

ראשית, לא להיכנס לשאלות מעמיקות על הסכסוך הפלסטיני ישראלי. שנית, על כל שאלה שהן נשאלות יש להתחיל במשפט: "כישראלית אפריקאית אני…." חמור יותר, נאמר להן שאם הן נתקלות בשאלות הקשורות לנושא "דפו- פרוורה", אז עליהן לענות כי לאימותיהן יש למעלה מעשרה ילדים והן רואות את השימוש בדפו פרוורה כדבר מועיל ולא כדבר שמזיק.

ציחקוק מפגר

דבריו של מנהל התוכנית לא נתקלו בהתנגדות ואף לא בהערות על האמירות הגזעניות שלו. היו רק ציחקוקים, חיוכים והנהון להסכמה. בסוף יצאה המשלחת ואף לא אחת מהסטודנטיות ביטלה את השתתפותה. מקרה זה הוא דוגמא אחת לשימוש הנצלני והתועלתני שנעשה בצבעם השחור של הסטודנטים האתיופים במסעות ההסברה של "ישראל שבלב".

לסיכום

התעמקות בתוכנית "ישראל שבלב" מובילה למסקנה אחת ברורה, יישומה של התוכנית אינו עולה בקנה אחד עם הדרך שהיא מציגה את עצמה: פגיעות בסטודנטים שמתחילות כאשר מאיימים ואף מבטלים מלגות קיום לסטודנטים שבתוכנית ובדרך זו מייצרים שליטה מלאה על הסטודנטים השחורים. כך שבתוכנית מצליחים לייצר בובות שחורות, שיעשו כל דבר שידרשו מנהלי התוכנית. למעשה הסטודנטים שם הם כלי ביד היוצר, או כפי שאמר פעם אחת אחד ממנהלי התוכנית בארוחה השנתית של התוכנית "אתם אינכם סטודנטים נורמליים" וזאת בתגובה להתנגדות של סטודנטים מהתוכנית להשתתף בתוכנית של "עולים ביחד". אין מנוס מלסכם כי איגוד המלגות של האתיופים במכללה הבינתחומית בהרצליה, "ישראל שבלב", משמרת את יחסי הכוח הקיימים בחברה הישראלית באמצעות פיקוח-שליטה-וניצול הסטודנטים ממוצא אתיופי- הפוך ממטרתה הראשונית. "ישראל שבלב", אינה מלגה "לרגילים", אלא מרכז כליאה אקדמי.

מאת נחשונית זלקה מאבאנטוניס

פורסם בקטגוריה "נציגי העדה" האתיופית, 'קפו-קן', אוריינטליזם, אתוס הצלה ציוני, בני זנונים, גזענות בישראל, הונאת הציבור, יפעת עובדיה, מאבק בדיכוי | עם התגים | 3 תגובות

המציאות הזויה מהדמיון

פורסם בקטגוריה 'קפו-קן', Kefu-Ken, החטוף | עם התגים , | השארת תגובה