עות'מאנים וביתא ישראל:הברית המוסלמית-יהודית באתיופיה של המאה ה-16

מיקי יאלו: המחלקה להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. עבודה אקדמית שהוגשה במרץ 2012

מבוא

החל מ-1529 סבלה אתיופיה מפלישה של שכנתה המוסלמית אדל (Adal), אתיופיה עצמה הצליחה להדוף כליל את הפולשים רק ב-1543 יחד עם כוח עזר פורטוגזי וזאת לאחר שכמעט כל אתיופיה הייתה תחת הכיבוש האדלי. טרום הפלישה המוסלמית, הבירה האתיופית הנודדת, שהיא המרכז הפוליטי, שכנה בעיקר באזורי הגבול בדרום-מזרח סמוך לנסיכויות המוסלמיות השכנות. המוסלמים אשר הותירו הרס רב אחריהם הניעו את האתיופים להעביר את בירתם למקום שאינו בסיכון, לצפון-מערב, לאזורים שבהם חיו ביתא ישראל, הם יהודי אתיופיה. העברת הבירה לאזורים אלו שבתחילה הייתה על גבול ההתיישבות היהודית, הניעה את הממשל היהודי ששכן באזור הרי סמין (Semen), מפחד של פלישה אליה, להוביל מספר מרידות כנגד השלטון האתיופי, שלו העלו מס. במקביל למערכות הצבאיות כנגד יהודי סמין, אתיופיה התמודדה מול כוח עות'מאני שהחל לפלוש לאתיופיה. העות'מאנים הצליחו לכרות ברית עם מספר שליטים אתיופים מקומיים נוצריים ולא-נוצריים שיתמכו בהם כנגד אתיופיה.

שאלת המחקר שלי היא: האם היהודים באתיופיה אכן עזור לעות'מאנים ואם כן אז מדוע? האם זה היה אינטרס יהודי ללכת לברית שכזו? מה זה בדיוק נתן ליהודים; שהרי מאוחר יותר זה לא עזר להם אל מול האתיופים? האם האוטונומיה היהודית בסמין התפשטה אל מעבר להרים אשר הגנו אליה? האם זו ניסתה להשתלט על שטחים אחרים? להערכתי יש דברים בגו, היהודים מסמין אכן השתלטו על אזורים שבהם חיו יהודים. שאלה נוספת היא האם ייתכן שהיהודים ניסו שוב ברית שכזו עם  העות'מאנים? מה המצב ששרר באזור לפני המלחמות, והאם אותם אזורים שאליהם התפשט השלטון היהודי היה בעבר תחת שלטון שכזה? להערכתי ישנם מספר מקורות בני התקופה אשר עונים בחיוב על השאלות שלעיל ושאותם נקודות לא מוזכרות כלל וכלל בספרות המחקר ההיסטורית.

בפרק הראשון אסקור את מלחמת יהודי סמין-אתיופיה וכן גם את מלחמת אתיופיה-העות'מאנים ואציג את הנקודות העיקריות. בפרק השני אציג את המקור הראשוני שאני אשתמש בו בכדי לשנות את מה שאנחנו יודעים על המלחמות שהתחוללו באתיופיה. הפרק השלישי מהווה פרק אשר באמצעותו נוכל להבין את היחס של יהודי סמין לאזור הגבול עם הסולטנות המוסלמית שאיתה היא שיתפה פעולה. בסיכום אשזור יחד את כל אשר הצגתי לתבנית אחת.

סקירת ספרות

הספרות המחקרית על יהודי אתיופיה ענפה, אך הספרות ההיסטורית זעומה (קפלן וסולומון, 1988; קפלן ובן-דור 1998). שני הספרים המקיפים על ההיסטוריה של ביתא ישראל נכתבו בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 מאת ג'יימס קוירין וסטיבן קפלן (Kaplan 1992; Quirin 1992).

מעבר לכך ספרים אלו אינם מזכירים מספר מקורות עבריים, מקורות שיכולים לעזור לנו להבין את המצב במאה ה-16. המקור הראשוני שאני אתייחס אליו מתוארך לשנים שבין 1575 ל-1578 והודפס באיסטנבול בתוך ההקדמה לספר קול מבשר מאת הרב יצחק בן אברהם עקריש. במקור זה כותב הרב את אשר שמע מתוך שיחותיו עם חיילים עות'מאנים על יהודים באתיופיה ואף על עזרתם לעות'מאנים בקרבות מול האתיופים. מקור זה אינו בנמצא בספרים שהוזכרו לעיל למרות שההיסטוריונים הכירו אותו והוא נמצא בספר העוסק בדפוס העברי באיסטנבול וכן בספר העוסק במקורות עבריים אודות יהודי אתיופיה (יערי, 1967).

המקורות המשניים יכללו את היחס לספרות העברית בקרב חוקרי יהדות אתיופיה, במסקנות אציג את המועדף של החוקרים למקורות אתיופים והזנחתם של אחרים וכן התייחסות דומה של החוקרים למקורות אחרים הדומים למקור הראשוני שאתייחס אליו. המסגרת הכללית תישען על ספריהם של קוירין וקפלן המוזכרים לעיל וכן על המקורות שעליהם הם נשענים והמיוחסים לתקופה המדוברת. המסגרת האתיופית למלחמה עם העות'מאנים תהיה על פי הספר של פנקהורסט (Pankhurst, 1997).

צפון אתיופיה במחצית השנייה של המאה ה-16

ביתא ישראל

מאז עליית שושלת בית שלמה לשלטון באתיופיה בתחילת המאה ה-13, החל אתיופיה בהתרחבות טריטוריאלית, דבר אשר הוביל אותה להתנגשות צבאית כנגד שכנותיה. האתיופים לא רק שכבשו את שכניהם אלא הובילו מגמת התנצרות שכן יחד עם הצבאות הגיעה גם דת הנצרות, כך שלהתרחבות היה פן מיסיונרי (Tamrat, 1972). אחד מהסכסוכים הארוכים של המדינה האתיופית בהתפשטות לצפון-מערב היו היהודים, אלו היו תחת שלטון אתיופי כנראה מאז תחילת המאה ה-14 ואף העלו מס, אך באופן תמידי האזור היה נפיץ והתרחשו מרידות רבות. במאה ה-15 האתיופים החלו לחזק את שליטתם באזורים שנכבשו מצפון מערב, אך לא צפונה משם משום שזה נשלט על ידי היהודים מסמין שהיה אזור הררי וקשה לכיבוש (Quirin, 1992: 72-73).

השינוי המשמעותי באזור החל בתחילת המאה ה-16, סולטנות אדל אשר הייתה בסכסוך מתמשך כנגד אתיופיה החלה לפלוש לתוכה תחת הנהגתו של אחמד גרן (Ahmad Gran), פלישה זו הייתה למעשה ג'יהאד לכל דבר. האימפריה העות'מאנית סיפקה לאדל נשק חם והאתיופים נגפו בפני המוסלמים, בעקבות זאת פנו האתיופים אל הפורטוגזים שהיו במלחמה כנגד העות'מאנים לעזרה צבאית. ב-1541 הגיע כוח פורטוגזי בראשות כריסטובו דה גאמה (Cristovão da Gama) מצוידי בנשק חם לאתיופיה וב-1543 הביסו הנוצרים את המוסלמים. בזמן מלחמה זו החל שינוי ביחסים בין היהודים מסמין לבין אתיופיה, האדלים אשר פלשו בין היתר גם לאזורי היהודים, התכוונו לכבוש את סמין, אך לא הצליחו במשימתם. האדלים עצמם ניצלו את הפיצול הפנימי בתוך היהודים ויחד עם מספר יהודים שלא היו בדעת מנהיגי סמין והצליחו לכבוש את אחד מהמבצרים ההרריים באזור. כאשר הפורטוגזים הגיעו לאתיופיה, מנהיגי יהודי סימן הצטרפו למחנה הנוצרי וסמין הייתה המרכז שבו ישב הקיסר והכוח המשותף (Quirin 1992: 75-76; Kaplan 1992: 83-84).

לאחר סיום המלחמה, החל הקיסר גלאודיוס (Galawdewos; 1540 – 1559) במדיניות של שינוי מיקומה של הבירה הנודדת והעברת מאזור הדרום על הגבול עם הנסיכויות המוסלמיות לאזור הצפון, קרוב לאזורי היהודים. ב-1555 או ב-1556 לאחר שבנו בחזרה את כוחם, פתחו יהודי סמין במרד, מרד זה היה ככל הנראה תגובה להעברת המרכז השלטוני צפונה לאזור הגבול עמם. מבחינת האתיופים המרד היה ככל הנראה זניח משום שכוחות אתיופים לא הופנו לדכאו.

ב-1559 עלה לכיס הקיסרות מינס (Minas; 1559 – 1563), לפי קוירין הקיסר היה נחוש בדעתו להחזיר את המרות האתיופית לסמין. מינס דרש מהיהודים להיכנע ולהתנצר, אלו סרבו והאתיופים החלו להילחם כנגדם, אך כשלו בניסיון לכבוש את סמין. בסופו של דבר הצדדים עשו הסכם שבו סוכם בין היתר שיהודים ישרתו בצבא האתיופי (Quirin 1992: 76-77; Kaplan 1992: 84-85).

בשלהי המחצית השנייה של המאה ה-16 האתיופים שבראשם הקיסר סרצה דנגל (Sarsa Dengel; 1563 – 1597) נאלצים להתמודד כנגד האימפריה העות'מאנית מצפון וסולטנות פונג' (Fung) מאזור סודאן של היום. לאור זאת האזור של ביתא ישראל בכלל וסמין בפרט היה נחוץ לשליטה בכדי לעמוד מול שתי השכנות החזקות, לכן האתיופים ניהלו מערכות עקבות מדם  ב-1579, 1582, ו-1587 כנגד סמין (Quirin 1992: 78-79; Kaplan 1992: 86-87).

האימפריה העות'מאנית

לאחר סיום הג'יהאד של אדל מול אתיופיה וניצחון המחנה הנוצרי, אדל קרסה ושוב הפכה להיות תחת שלטון אתיופי-נוצרי. לאחר קריסת אדל העות'מאנים אשר חימשו את סולטנות אדל במלחמה לקחו את הטיפול באתיופיה ישירות לידיהם.

ב-1557 פלשו העות'מאנים שבראשם אזדמיר פאשה (Özdemir Pasha) וכבשו את מסווה (Massawa), עיר הנמל המרכזית של אתיופיה ומשם החלו לכבוש את שאר אזור החוף של הים האדום. העות'מאנים המשיכו דרומה שבכוונתם ולכבוש את לב אתיופיה בדרכם כבשו את אזור בחר מדר (Baher Meder) שעליו משל שליט בשם יסחק (Yeshaq).

העות'מאנים בכדי לחזק את אחיזתם באזור כרתו ברית עם סולטנות מזגה (Mazaga) השוכנת לא רחוק מסמין ובראשה המלכה געווה (Gaewa). החיל העות'מאני החל לנוע לכיוון מזגה וכלל הנראה התוכנית העות'מאנית ככלל הייתה לכבוש את אתיופיה מכיוון מזגה ולא ישירות דרומה מבחר מדר. כאשר החיל הגיע למזגה רבים חלו במלריה ובקדחת (Pankhurst 1997: 234-235). בעקבות המצב של החיל העות'מאני וכן בעקבות ההתנגדות עזה של התושבים האתיופים בבחר מדר החל החיל לעזוב את מזגה ולחזור חזרה.  בדרכם חזרה הם הותקפו בידי אתיופים מקומיים וכמעט ולא יצאו משם חיים, המלכה גוועה נהרגה בתקיפה (Denis 2010: 646-647).

בשנת 1559 לאחר מותו של הקיסר גלאודיוס עולה אחיו מינס לכס הקיסרות. יסחק, שליט בחר מדר אשר היה נאמנו של הקיסר גלאודיוס ניצל את מות הקיסר ומורד בקיסר החדש, מינס ב-1560 או 1561 תוך שהוא משתף פעולה עם  העות'מאנים. ב-1562 לחמו באנדרתה (Endarta) הכוח העות'מאני יחד עם כוחותיו של יסחק כנגד צבא מינס, בקרב זה הובס הצבא הקיסרי.

ב-1563 הגיעו יסחק והעות'מאנים להסדר הפסקת לחימה עם הקיסר סרצה דנגל, זה לא החזיק מעמד והצדדים שוב לחמו ב-1576 ובו ניצחו האתיופים, ב-1578 נערך קרב נוסף בין הצדדים שבו יסחק יחד עם אחמד, ראש הכוח העות'מאני נהרגו (Pankhurst 1997: 236-237). ב-1587, עשור לאחר הקרב האחרון, ניסו העות'מאנים שוב להרחיב את אזור שליטת מעבר למסווה והובסו. בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסכם אשר שם קץ למעשה לשאיפותיהם של  העות'מאנים לשלוט על אתיופיה (Pankhurst 1997: 238-239).

קול מבשר – מקור עברי בן התקופה על אתיופיה ויהודייה

בפרק זה אציג מקור עברי מהמאה ה-16 שבתוכו מובאים עדויות חשובות על המלחמה של יהודי סמין באתיופיה וכן גם מהמלחמה העות'מאנית באתיופיה. מקור קושר למעשה בין שני המלחמות ומציג תמונה מורכבת של המצב בצפון אתיופיה.

האיגרת העות'מאנית מאתיופיה

לפי אשכולי המקורות העבריים על יהודי אתיופיה מתחלקים לשלושה קבוצות: אגדי, ראלי ומעורב (אשכולי תש"ג: 162). התיאור הריאלי הוא מקור שנכתב בעקבות עדות של אדם כלשהו על יהודי אתיופיה, תיאור האגדי הוא סיפורי עשרת השבטים, חילופי מכתבים עמם ותיאורים דמיוניים שלהם והתיאור המעורב מערבב בין שני אלו לעיתים בקשר שלא ניתן להתיר ולדעת מה ראלי ומה מעורב.

המקור שאני אתייחס אליו הוא מקור עברי אשר נמצא בהקדמה לספר קול מבשר מאת רבי יצחק בן אברהם בן יהודה עקריש (1490 – 1580 לערך) ושהודפס בין 1575 ל-1578 באיסטנבול ובו ישנה התייחסות ליהודים במלחמה העות'מאנית-אתיופית. לפי המקור באותו הזמן נפוצה במצרים ובקרב יהודייה ידיעות רבות על ממלכת היהודים בחבש ועל ההתמודדות המוצלחת שלה אל מול האתיופים: "… נודע הדבר לדיין העיר שיש לנו מלך גדול ותקיף בארץ החבש" ידיעה מסוימת אחת על יהודי חבש הופצה על ידי אדם אשר שמע מפי רופא יהודי שטיפל באחד מבכירי הממשל במצרים. עקריש שהיה ספקן בנוגע לכך הלך לאותו רופא שזה סיפר לו שכאשר הוא טיפל באותו בכיר ממשל הוא שאל על הידיעות והמשנה למלך (כנראה המשנה לסולטן העות'מאני) הראה לו את האיגרת שבה נכתב: "שלום לך, השר היושב במצרים! שלח לי חיל ואילי הברזל, שאלמלא שר אחד של היהודים שעזרני למלחמה עם י"ב אלף פרשים הייתי מסתכן בעצמי ומאבד את כל חיילותי." (יערי 1967: 121).

ניתן להטיל ספק אם אכן אלו היו הדברים המדויקים באיגרת, אך אין ספק שהאיגרת כללה דברים מעיין אלו. אשכולי עצמו מתייחס למקור זה ורואה בו מקור ראלי ואמין (אשכולי תרצ"ו: 421-419). לדעתי אין ספק שדבריו של עקריש אמינים, אך השאלה היא מתי הוא נכתב ואיזה אירוע בדיוק האיגרת מתכוונת ?

ניתוח האיגרת והקשרה

1557 הוא התאריך שבו פלשו העות'מאנים לאתיופיה ולכן האירוע המתואר באיגרת לא קודם לו, כמו כן הערכה היא שעקריש נפטר בסביבות 1580 ולכן זהו התאריך שהמאורע קרה לפניו. האירוע המתואר התרחש ככל הנראה במקום שהוא קרוב ליהודים ולעות'מאנים, מתואר גם שהחיל עצמו היה מצוי בסכנת השמדה טוטאלית. התיאור דומה לטבח שביצעו אתיופים מקומיים בחיל העות'מאני שעשה דרכו חזרה ממזגה לכיוון בחר מדר. האם האיגרת אכן מתארת את האירוע המדובר? האירוע המתואר התרחש ככל הנראה ב-1559, לפני שהקיסר גלאודיוס נפטר ובשנה בה החליפו אחיו, מינס. כמו כן בשנה זו התרחש המרד השני של יהודי סמין באתיופיה שבעקבותיו התרגז מינס ויצא ללחימה ואף דרש התנצרות המונית. מדוע אם כן חיכו האתיופים עד עליית מינס בכדי לדכא את מרד היהודים שהחל עוד ב-1556/1555? מדוע לקח עד 1559 עד שהאתיופים יצאו לקרב מול יהודי סמין? לא רק זאת יהודי סמין יצאו עם ידם על העליונה והאתיופים כשלו בניסיון לשים קץ למרידה של סמין ב-1559.

קוירין וקפלן לא עונים על השאלות האלו. לדעתי אין ספק שיהודי סמין הצטרפו לברית עם העות'מאנים וכן עם מזגה עצמה בכדי שיחד הם יפלשו לתוך אתיופיה ולכן מינס יצא למערכה כנגדם, וכן בדרישות של התנצרות המונית אשר משקפות לדעתי מעיין בגידה של יהודי סמין באתיופיה נוסף על זה שהם מרדו כבר. יש להוסיף שלא רק מזגה הצטרפה לברית עם העות'מאנים אלא גם יסחק שלא היה מוסלמי, ושהיו לו סיבות משלו. כל שלושת הצדדים יסחק, מזגה ויהודי סמין ניצלו את מות גלאודיוס ופתחו בלחימה כנגד אתיופיה.

דבר מעניין הוא שקוירין כאשר הוא מתייחס להפסקת הלחימה כנגד יהודי סמין הוא כותב שההסכם בין הצדדים כלל שהיהודים ישלחו כ-12 אלף חיילים לצבא האתיופי. קרין מסתמך על ג'יימס ברוס ללא שום ביקורת (Quirin 1992: 244, n. 200). האם ברוס בכלל אמין? ברוס תייר באתיופיה במחצית השנייה של המאה ה-18 ומביא את דבריו מתקופה זו, אבל האם דבריו אכן משקפים אירועים שקרו כמאתיים שנה לפניו? יתרה מזאת המספר 12 אלף, שקירין מטיל בו ספק, מופיע גם באיגרת מחבש למצרים (Quirin 1992: 77). באופן מוזר המספר מופיע גם בספרו של מיגואל די-קסטנהוסו שהיה חייל בצבא הפורטוגזי באתיופיה ובספרו תיאר את היהודים בסמין והעריך את מספרם בין 10 ל-12 אלף (אשכולי תש"ג: 160),  דבריו אומנם נכתבו לפני פרוץ המלחמות, אך עדות זו מובילה לשאלה האם המספר באיגרת  העות'מאנית הוא של החיילים או כלל תושבי סמין?

בכל אופן גם אם המספר אינו אמין וגם אם האיגרת לא צוטטה במדויק אין זה אומר שאין לדבריו של עקריש בסיס, אין לשכוח שדבריו מובאים גם מתוך ההקשר של אותם ידיעות במצרים על היהודים ומלחמתם, כמו כן עקריש מביא בהקדמה אזכורים נוספים ובהם גם שיחות עם חיילים עות'מאנים ששירתו באתיופיה והכירו את סמין.

היהודים בוולקיית

אזור סמין גובל באתיופיה ממזרח, צפונה ממנו שוכנת מזגה. שאלה חשובה שנשאלת היא האם לסמין היו שאיפות להתפשט לאזור צפוניים יותר? ולכולל קהילות יהודיות לתוכה, סמין לא יכלה להתפשט ולכלול יהודים שחיו בשטחי אתיופיה שהיו קרוב לגבול שכן אזורים אלו לא היו הררים, במקרה של מלחמה אין ספק כי האתיופים ינצחו. מגמת התפשטות שכזו דרומה לתוך אתיופיה ולכלול אזורי יהודים בתוך אתיופיה תבוא בין 1579 – 1587 שאז האתיופים ירכזו  כוחות כנגד סמין ואף הכרוניקאי של הקיסר אתיופיה, סרצה דנגל השוואה זאת לשיגעון (אשכולי תש"ג: 155).

וולקיית (Walqayt) הוא שמו של אזור בצפון-מערב אתיופיה, השוכן צפון-מערבית לסמין ודרומית למזגה. לפי קוירין הנוכחות היהודית בוולקיית קדמה למאה ה-16 Quirin 1992: 56)). בתחילת המאה ה-19 חייתה בוולקיית קהילה יהודית גדולה עד אשר חצי מיוצאי הצבא האתיופי מהאזור היו יהודים (אשכולי תש"ג: 6). האם במאה ה-16 סמין ומזגה זה חילקו את השליטה באזור בין עצמם?  אני אישית לא מצאתי מקור המעיד על כך במאה ה-16, אך ישנו מקור מהמאה ה-15 המעיד על יהודים באזור וולקיית, אך לא תחת יהודים כי אם תחת שלטון מוסלמי.

בדג' (Budge) מביא בספרו את דבריו של הגיאוגרף לאו אפריקנוס שנולד בשלהי המאה ה-15 ונפטר בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-16 שלפיו אחת ממדינות הנובים נשלטת על ידי אישה שנקראת גנה אשר איבדה את "מאור הבשורה" ואימצה צורה משובשת של יהדות ואסלאם (Budge: 1928: 119). באתיופיה הפורטוגזים כינו את גוועה "מלכת הנובים" ולכן לדעתי השם גנה המוזכר הוא שיבוש של השם גוועה. השאלה המרכזית היא מתי נכתבו הדברים? אפריקנוס חי בערך בין 1485 – 1554, כך שהדברים אמורים להיכתב בשנים אלו, שנים אלו כוללות בתוכם את מלחמת אתיופיה-אדל שהתחוללה בין 1527 – 1543. בתקופת מלחמת אדל, גוועה הייתה בברית עם אדל כנגד אתיופיה, יהודי סמין זגזגו במלחמה זו ושינו את עמדתם מספר פעמים עד שהפורטוגזים הגיעו ואז הצטרפו לצד הנוצרי.

אם אכן התיאור של אפריקנוס הוא נכון אזי שגוועה עצמה הייתה סבלנית כלפי יהדות וכנראה לא סבלנית כלפי הנצרות שאותה ייצגה אתיופיה. כמו כן, הדברים נכתבו לפני פרוץ המרד של סמין ב-1555/6. המלכה גוועה עצמה שלטה במזגה, אך לא נעשה שימוש באזכור זה בשם "מזגה" או "וולקיית" אלא שראו את גוועה וממלכת ובכלל כל האזור כנובי. לכן זה אינו אומר שכל וולקיית הייתה בשליטת גוועה, לדעתי היהודים שמוזכרים היו לאחר מלחמת אדל תחת שליטת סמין ולא מזגה. דעתי עולה בקנה אחד עם התזמון של הצבא היהודי שהגיע בדיוק כאשר הכוח העות'מאני עמד בפני טבח ואף המלכה גוועה נהרגה בו. האזכור של היהודים בוולקיית משקף את מגמת ההתחזקות של סמין לאחר מלחמת אדל וכן שסמין מרדה ב-1555/6 מראה כי לדעתם של מנהיגי יהודי סמין הם היו מספיק חזקים בכדי למרוד גם ללא עזרה חיצונית.

מסקנות

התחלתי בהצגת המלחמות של אתיופיה מול יהודי סמין ומול העות'מאנים כפי שהם מוצגות בספרות ההיסטורית. המלחמות מוצגות כלא קשורות אחת לשנייה, כמנותקות וכמאבק של המדינה האתיופית אל מול שכניה ומול האזורים שבתוכה. בעבודה הצגתי באמצעות המקור הראשוני בן אותה התקופה שיש קשר בין שני המלחמות והמאבקים. המאבק של יהודי סמין היה כחלק ממערכה גדולה יותר שתוכננה על ידי העות'מאנים, לפלוש לליבה של אתיופיה דרך מזגה וסמין ולא ישירות בדרך המלך המקובלת בין בחר מדר לשאר אתיופיה. העות'מאנים עצמם כאשר הגיעו למזגה חטפו קדחת ומחלות ולא הצליחו להגיע לסמין, כמו כן הגיעו חדשות כי תושבי בחר מדר מתנגדים לכיבושם בידי האתיופים. כל האירועים הללו הוביל את הכוח העות'מאני בחזרה לבחר מדר ובדרכו חזרה הוא הותקף וכמעט הושמד, כלל הנראה ידיעה זו הגיע לכוח היהודי הקרוב לאזור ואלו באו והצילו את הכוח העות'מאני מטבח.

היהודים בגלל העברה של המרכז השלטוני האתיופי קרוב לגבולם וכנראה גם הבאת הנצרות הובילו אותם לרצות להחזיר את שליטתם באזורים סביב סמין שבהם ישבו יהודים וכן גם לחזק עצמם ולכן הם שיתפו פעולה עם העות'מאנים וייתכן שזה נעשה בהסכם ביניהם, האתיופים לא יכלו לסבול את האירוע שבו סמין הגישה עזרה ויצאו למערכה כנגדם.

מקור זה נותן לנו הבנה לקשר וכן ליחסים בין האתיופים ליהודים באותה התקופה, יחסים שלא יכולים להיות מפורקים מההקשר הרחב יותר שנוצר במחצית השנייה של המאה ה-16 כאשר כוח חיצוני חדר לאזור. השאלה העיקרית היא מדוע הספרות ההיסטורית לא מתייחסת אליו? קשה להאמין כי ההיסטוריונים קפלן וקוירין לא ידעו ממקור זה או שהם נמנעו ממקורות עבריים (קפלן 1983: 112 – 124). עניין זה מראה כי שני ההיסטוריונים של יהודי אתיופיה מתמקדים יותר על מקורות אתיופים ונותנים להם חשיבות יותר מאשר מקורות עבריים, חרף זה שהם מכירם אותם. כמו כן כאשר קוירין כותב על המלחמה של יהודי סמין באתיופיה הוא משתמש במקורת שנכתבו מאתיים שנה לאחר מכן ולא במקורת בני הזמן.

מיקי

( 298:Tamrat, 1972)

ביבליוגרפיה

יש מספיק, לא? חפשו בעצמכם!

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", 'קפו-קן', Young Ethiopian Students, אוריינטליזם, בני זנונים, הודעה לציבור | תגובה אחת

لإخواننا وأخواتنا الذين يقرأون العربية

 | 

شريط فيديو قصير نجح بإخراج اليهود الأثيوبيين عن صمتهم. توافدوا بالآلاف إلى التظاهرة الكبيرة التي نظّمت يوم 3 أيار/مايو الماضي، تلبية للدعوة التي تكثفت عبر رسائل "فايسبوك" و"واتس-أب"، فور انتشار الشريط وتناقله الواسع في الشبكات الإجتماعية ووسائل الإعلام. إذ يبدو أن الفيديو الذي يظهر فيه شرطي إسرائيليّ يضرب جندياً أثيوبياً، بكامل لباسه العسكريّ وبشرته السوداء، شكّل القشّة التي كسرت ظهر الجمل. ويبدو أيضاً أن الفيديو ضغط على عصبٍ حسّاس لدى أبناء "الطائفة الأثيوبية"، كما يطلق عليهم بإسرائيل، حتى انتفضوا بهذه الصورة وهمّوا بإغلاق أحد المحاور الرئيسية في تل أبيب، وقطع روتين الدولة، بحكومتها وإعلامها وعامتها، ولو لبعض الوقت. فعلى الرغم من دهشة الإسرائيليين أمام هذا المشهد، إلا أن العنف الشرطي بات يقلق كلّ أثيوبيّ في إسرائيل، ومن المصادفة أن هذه الهبّة قد تزامنت مع مرور عام على مقتل الشاب يوسف سلامسا بظروفٍ غامضة إثر مضايقات تعرّض لها، هو وعائلته، من قبل الشرطة.
الأثيوبيون ما زالوا يذكرون هذا الملف وملفات أخرى غيرها قامت الشرطة بتقطيبها وضبضبتها، هذا إذا لم تحوّل المعتدى عليهم إلى معتدين عبر تلفيق التهم، حتى تحوّلهم إلى أصحاب سوابق. بيد أن تسليط الغضب على الشرطة لم يردع هذه الأخيرة عن فضّ الاحتجاجات بوسائل لم تعهدها تل أبيب من قبل، لا سيما استخدام قنابل الصوت، ومركبات رشق المياه، ورشاشات الفلفل، والتهديد باستخدام الرصاص المطاطي إذا لزم الأمر(!).

read more here

פורסם בקטגוריה Police Brutality | עם התגים , | כתיבת תגובה

עלה התאנה של וועדת האנג'רה עבשו וקמלו

אתמול, הודיעו האתיופים של הוועדה, המכונה "אנג'רה", על התפטרותם מהחברות בה. זאת לאחר, שהמשטרה הודיעה, כי היחסים שבינה לבין הפלאשים נמצאו תקינים, בכול הקשור להתנהלותה. המשמעות היא, שכעת אין וועדה ומצידה של המשטרה, הפלאשים "יוצאים לרחובות"- משום שכייף להם לצעוד ביחד בתל אביב ובירושלים ולהפריע לסדר היום הישראלי.

על כן, בהתאם לחוק ולסמכות שניתנו לה, משטרת ישראל יכולה וחייבת להמשיך ולשבור לנו את העצמות, באישור ובסמכות "הפלאשים החכמים". מבחינת ציבור יוצאי אתיופיה, המחאות לא רק שלא השיגו כלום, אלא הזיקו אף יותר- הודות למנהיגי עדה חסרי מעוף ושכל ישר.11377180_10204092245336492_132586603059427152_n (1)

מעבר לניסיון המצטבר של מעל שלושים שנה עם העסקונה הפלאשית, התנהלות הפלאשים בוועדה הספציפית של המשטרה, מוכיחה לנו שוב ושוב– שאתיופי לא בהכרח מבין ויודע יותר מאדם כחול או ממערכת תקינה עם תפישה שכול בני האדם שווים מעצם היותם כאלה.

על כן, אנו צריכים לדרוש מחברי הכנסת, ששלחנו לייצג אותנו שם, דין וחשבון! הם חייבים להקים וועדה ממלכתית עם סמכויות, שבסופה נדע כולנו את המיקום החברתי שלנו: האם נועדנו להיות עבדים או אזרחים רגילים בישראל. כשיבוא הדו"ח, כול אחד יחליט מה יעשה עם חייו האישיים והמשפחתיים, אך כעת השעה- שכולנו חייבים להיות הזה!

 

כולנו בזה!

אנחנו דתיים. אנחנו חילוניים. אנחנו בקואליציה. אנחנו באופוזיציה. אנחנו בעלי השקפה פוליטית וחברתית מגוונת. אבל כולנו חולקים חוויה משותפת, שלפני כחודש(יים!) התחלנו לבטא אותה ביחד על כול במה ולכולם. בכול המדינה ובעולם שמעו וראו, ראו ושמעו שאנו לא נשלים לחיות עוד עם חוויה כזו, שאין סטטיסטיקה בעולם, שיכולה להכיל ולבטא אותה באמת.

לפני חודש יצאנו למאבק שטרם הסתיים. עדיין, כולנו הזה! וכולנו נה להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה 'קפו-קן', Kefu-Ken, וועדת אנג'רה, וועדת חקירה ממלכתית | עם התגים | כתיבת תגובה

השנה נדע אם הפלאשים הם אזרחים או עבדים בישראל

הודעה

שלום עולם,

אנו, בני ובנות "אתיופאל", דור ממשיך של לוחמים כנגד העריצות על סוגיה, יוצאים במשך חודשיים, פעם אחר פעם, לתבוע את זכויותינו הבסיסיות כבני אדם. לצערנו, מדינת הלבנים בישראל, על זרועותיה הפוליטיים, בירוקרטיים, משפטיים ותקשורתיים, עשו יד אחת והחליטו, שהם מראים לנו מי בעל הבית של האדמה, עליה גם אנו מתהלכים.

טרם נענו תביעותינו הטבעיות כבני אדם וכאזרחים מן השורה, אך טרם נכנענו לכוחותיו האדירים של ההגמון, מתוגבר בכוחות פלאשים מולבנים. להפך, בזמן שאנו מפגינים, רשויות המדינה וזרועותיה הממוסדים, הלבנים והפלאשים גם יחד, נוהרים לקהילות היהודיות בצפון אמריקה, כדי לגייס דולרים שיסייעו להמשך דיכויינו.

כולם גוזרים קופונים על גבי המחאה שלנו, חוץ מציבור המפגינים שמשלם מחירים רבים. אך אנו מוכנים לכך ואנו ממשיכים להפגין ולהפגין ולהפגין, עד שתביעותינו ייענו. הפעם, אנו מצטרפים לקריאה של "הגורמים המעין ממוסדים ותא הצעירים החופשיים" לערוך את "אם ההפגנות" בתאריך שקבעו, יחד עם זאת, אנו לא מסכימים למסגרת הפעולה, לשיטה ולתוכן של קריאתם ותביעותיהם.

2015-06-19_21.34.50על כן, אנו קוראים לציבור החופשי, להגיע למפגש המוני, שיערך ביום שני ה-22/06/2015 בכיכר המחאות, שבעיר הלבנה- תל אביב, החל מהשעה 15:00. בהזדמנות זאת, אנו קוראים למשטרה בישראל, לנהוג בתבונה. אנו לא אלימים, מעולם לא היינו אלימים ולא נהיה אלימים. הפעם, אנו מגיעים למפגש המוני על זקנינו ועל טפנו. אנו מקווים שלא, אך אם נצטרך להגן עליהם נגד אלימות כול שהיא, אז נעשה מה שמצופה מאתנו כבני אדם- להגן על עצמינו.

שתי תביעות יש למפגן שלנו:

  • וועדה ציבורית בראשות שופט מקובל, שתבדוק את התביעות שלנו מהמשטרה- במקום "וועדת האנג'רה" שהמשטרה הקימה.
  • וועדה ממלכתית ו/או פרלמנטרית לבדיקה רטרוספקטיבית של התנהלות מוסדות המדינה ביחס ליוצאי אתיופיה.

היו שלום

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", "נציגי העדה" האתיופית, 'קפו-קן', Alula Abanega, Axum, Ethiopian Jews Liberation Front, Kefu-Ken, Young Ethiopian Students, אומץ והקרבה נשית | 5 תגובות

קריאה לוועדת חקירה בינלאומית!

מערכת יאס מעדיפה וועדת חקירה בינלאומית. יחד עם זאת, אנו מצטרפים לקריאה של אחינו הצעירים והאמיצים, שנותנים הזדמנות לחברי כנסת ישראל, להקים וועדה ממלכתית ישראלית:

כולנו בזה!

 

אנחנו דתיים. אנחנו חילוניים. אנחנו בקואליציה. אנחנו באופוזיציה. אנחנו בעלי השקפה פוליטית וחברתית מגוונת. אבל כולנו חולקים חוויה משותפת, שלפני כחודש התחלנו לבטא אותה ביחד על כול במה ולכולם. בכול המדינה ובעולם שמעו וראו, ראו ושמעו שאנו לא נשלים לחיות עוד עם חוויה כזו, שאין סטטיסטיקה בעולם, שיכולה להכיל ולבטא אותה באמת.

לפני חודש יצאנו למאבק שטרם הסתיים. עדיין, כולנו הזה! וכולנו נהיה בזה! עד שהמדינה תראה סימן של רצינות בטיפול הבעיה של כולנו. אנחנו לא נסתפק בוועדות של מס שפתיים. לא נסתפק בתכניות מגירה שנבנו ואושרו בירושלים. לא אכפת לנו אם שוטרים יתחילו לאכול אנג'רה. לא אכפת לנו אם פקידים יפגשו קייס, רב או מנהיג כזה או כזה. כולנו נהיה בזה! ונמשיך להיאבק בכול הכלים שעומדים לרשותנו, עד שהמדינה תראה בנו אזרחים שווים!

לפני חודש יצאנו למאבק, אבל כולנו מבינים, שמדובר בבעיה של כול ממשלות ישראל. כולנו מבינים שאין תכנית של זבנג וגמרנו. כולנו מבינים שזו לא בעיה של כסף או תכנית כזו או כזו. כולנו מבינים שמדובר בבעיה מערכתית. כולנו מבינים שמדובר בבעיה שמתחילה בתפישה של מערכות וא-נשים רמי דרג, שמשפיעים על החיים של כולנו.

לכן, אנו פונים אלכם, אתם הנבחרים שלנו, מהאופוזיציה ומהקואליציה- להביא בעיה מערכתית זו, למקום שבו ישבו באופן רציני אנשי הרוח, אנשי המקצוע, הנבחרים ומשרתי הציבור ויבחנו באופן רטרוספקטיבי לגבי מיקומנו כאזרחים בישראל.

כולנו בזה! וכולנו נראה כסימן של רצינות הכנסת והממשלה, אם היא תמנה מסגרת פעולה בסגנון של וועדת חקירה ממלכתית– או לכול הפחות וועדת חקירה פרלמנטרית. אנחנו דורשים- לא תכניות, לא מפגשים, לא הבטחות- אלא קודם כול ולפני הכול, אנחנו דורשים חקירה רצינית ביחס להכול! כולל התכניות שהיו, תכניות שישנן וכאלה שמתוכננות על ידי הממשלה או המנגנונים שהיא מממנת אותם. כולל הנחות ייסוד, מנגנונים, כלי מדידה ומדיניות.

כולנו בזה! עד שתהיינה תוצאות וועדה, שהממשלה מתחייבת ליישם את המלצותיה. כשכולנו נרגיש זאת, ברמה הכללית והאישית, נחזור במלא להיות- חרדים, דתיים, חילוניים, בקואליציה, באופוזיציה, עם השקפה כזו וכזו וכזו: אזרחים שווים במדינה דמוקרטית עם הזכות להיות כמו שנבחר לחיות!

אז אתה- חבר/ת הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה- לא ממש מעניין אותנו המקום שבו בחרת לשרת את הציבור. כולנו בזה! וכולנו דורשים, שתזמו ותקדמו ביחד את הדרישה שלנו כאזרחים! הקמת וועדת חקירה ממלכתית ו/או לכול הפחות פרלמנטרית!

 

כולנו בזה!!

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", "מקרה עוז אלמוג", 'קפו-קן', Alula Abba Nega, Ethiopian Jews Liberation Front, Kefu-Ken | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

כול כך כואב להיות צודקים!!

11377180_10204092245336492_132586603059427152_n (1)

היום קרה הדבר, שאמרנו חזור ואמור: אחת הבעיות המרכזיות של האתיופים בישראל הם אתיופים משת"פים, הפועלים כדי לקבל כיבודים. הפעם, הטיפשים והמתוסבים הם פלאשים העונים לשמות: אדנקורו, שיכורו, מיכל ריק, פנטאון יסטאו, שטטה דנגאית, טבקה, פידל ונספחיהם. אתם, שלקחתם בשיחות אנג'רה עם המשטרה **מהיום** כול פגיעה בנפש או בגוף של כול חבאשי על ידי שוטר או המשטרה כמערכת- רשומה על שמכם! אתם הבושה והחרפה של העם החבאשי בארץ ובעולם!

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", 'קפו-קן' | עם התגים , , | 3 תגובות

מפת כוחות פנים קהילתיים

רעשי רקע רבים נשמעים בשבועות האחרונים ביחס לשחרור החלקי של הר הגעש האתיופי. לכאורה, עולים מגוון רעיונות וקולות- כמובן, כולם "לטובת הקחילה האיטיופיט", אך בסיכומו של עניין, אנחנו מדברים על שתי גישות: אחת מבקשת שליטה במשאבים, השנייה דורשת שיווין.

שליטה במשאבים, זה העניין!

גישה ראשונה, אשר מתפצלת לשתי פרקטיקות, היא "גישת הצרכים המיוחדים"- היא מניחה שהאתיופים הם תופעה חד פעמית בנוף הפוליטי חברתי בישראל: הם שחורים, התרבות שלהם בעיה, המוח שלהם מיוחד, הכוחות הפוליטיים, החברתיים והכלכליים פועלים עליהם באופן שונה מאזרחים אחרים בחברה. כאן, יוצאות שתי הפרקטיקות המתעמתות בניהן עד זוב דם- מאבק על כוח וכסף.

הפרקטיקה הראשונה היא של "נציגות הארגונים" העשירה, שבהנהגת משפחת אקלה. וונדה אקלה מנהל את עמותת "נציגות הארגונים"- שאוכלים יחדיו "מהפרויקט הלאומי בע"מ" בראשות רוני אקלה. הארגונים אחראים להפעיל תכנים ייחודיים לפלאשים. פרקטיקה זו משתלבת ומתאימה כמו כפפה למדיניות הניאו ליבראלית של ביבי— להפריט! להפריט!!  להפריט!!! שירותים ציבוריים. "נציגות הארגונים" נהנת לזכות בנתח האוכלוסייה הפלאשית בלי מכרז, משום שרק פלאשים מבינים מוח של פלאשים.

תחת השם "נציגות הארגונים" נמצאים מגוון ארגונים, שנאבקים על פירורים של ביבי ותרומות נאות של אחינו האמריקקים. נכון להיום, הם מותקפים ומתגוננים, אך בשקט בשקט הם מצליחים להגדיל את מרחב המחייה שלהם— משום שהאינטרס של ביבי הוא להפריט, משום שיש להם מערך חזק יחסית לפלאשים אחרים, משום שהאמריקקים תומכים בביבי והם ממשיכים לתרום בעבורם.

2015-06-07_17.15.44פרקטיקה שנייה- זו שמבקשת לקחת את הבכורה "מהנציגות", מבקשת שהפרטת הפלאשים תהיה באופן ממוסד יותר, בתוך הבירוקרטיה— בירוקרטיה מוחרגת בתוך בירוקרטיה הרגילה. לעת עתה, פרקטיקה זו נהנת להתעניינות ציבור הצעירים, שיש לו ביקורת קשה על הנפוטיזם של "הנציגות", ומצליחה לתעתע בציבור הרחב. בשבועות האחרונים, הקבוצה עובדת ומצליחה להכניס את האג 'נדות שלה בכול הקבוצות, שנוצרו בעקבות המחאות האחרונות. בחלקן היא שולטת ובחלקן הצליחה להחדיר חפרפרות.

האג'נדה של הקבוצה האחרונה, מעבר לכוונתה לקיים ולמסד עוד יותר את הבירוקרטיה המוחרגת, היא דוחפת להוצאתה לפועל של תכנית השולש- "הדרך החדשה", שהיא יריבתה של "הפרוייקט הלאומי", כפי שהסתבר בשנה שעברה. אלא, בניגוד לשנה שעברה, מאזן הכוחות שונה באופן מהותי: ד"ר אברהם נגוסה, חבר בכיר "בנציגות הארגונים" הוא החבר בכנסת– והחשש הוא שיקדם את "הפרוייקט הלאומי בע"מ", שמעוניין לשלוט בילדים אתיופים במערכת החינוך, במקום "הדרך החדשה", שקודמה על ידי ח"כ לשעבר, הגב' פנינה טמנו שטה.

ח"כ לשעבר, הגב' פנינה עובדת קשה מאוד, תוך כדי ניצול הבלבול שנוצר בקרב הציבור החופשי, כדי לגייס סביבה את כול המתנגדים "לנציגות הארגונים" של וונדה אקלה ושות'. אלא, שגם כאן יש לה מתחרים נוספים, על תשומת הלב של הציבור הפלאשי החופשי, שגם הם רוצים נתח מהרווח הציבורי והפוליטי שנוצר בעקבות ההפגנות. מכאן, נראה שיש מאבק פנימי תוך כדי שיתוף פעולה בין המכונים "הפעילים החברתיים האיכותיים", בין פוליטיקאים לשעבר, בין פוליטיקאים בפוטנציה ולוביסטים מטעם- ערב רב של אינטרסים אישיים באצטלה של "טובת הקהילה" וכנגד הארגונים הפלאשים- שם אחר לקונצרן "הפרויקט הלאומי בע"מ. IMG-20150606-WA0051

שוויון בזכויות- זה העניין!

מנגד נמצאת גישת האתיופים הם בני אדם, הכוחות בעולם פועלים ומשפיעים על האתיופים באותה מידה ושהגישה הפוליטית כלכלית של ביבי פוגעת באתיופים פי כמה וכמה, משום שתי סיבות:

אחת, משום שמנגנונים על גבי מנגנונים, שגוזרים עליהם תקורה על גבי תקורה ועל גבי תקורה— ובסופו של תהליך, האתיופים לא מקבלים דבר! אפילו לא את מה שביבי, כגישה כלכלית חברתית, חשב שמגיע להם. שתיים, גם אם היה מגיע פירור, לא היה משתנה דבר, משום שהתכניות המוצעות אינן מיועדות לבני אדם, אלא לקבוצה "רב בעייתית"— קבוצה, ולא בן אדם.

הגישה גורסת, בשלב הראשון, לפרק! לפרק!! לפרק!!! את כול המנגנונים שנוצרו עם הנחות גזעניות לעיל- גם אם יש פלאשים רבים, שחושבים שיוצאי אתיופיה הינם קופים עם בננה והם—"מועצת הקופים החכמים". לפי הגישה, בשלב השני, או במקביל לפירוק ההסדר הקיים, על המדינה לתת מה שמגיע לפלאשים, הפעם כבני אדם וכאזרחים מן המניין. השלב הבא הוא להילחם במדיניות הון-שלטון-ודיכוי החלשים בחברה, כחלק מקואליציה רחבה של אזרחים רגילים במצבנו.

גישת "האתיופים הם בני אדם" זוכה להתקפות רבות משתי הפרקטיקות של "האתיופים הם תופעה חד פעמית" ומכונה "הגישה הקיצונית"— בפלאשיאדה, קיצוני לחשוב שאתה בן אדם. אם כי, ברור למה— אם גישה זו תהיה הרווחת בקרב אנשי הבירוקרטיה הלבנה כמו בקרב ציבור הפלאשים, אלה יפסידו הרבה כסף וכוח.

לסיכום, כאיש/ה שתופש/ת עצמו כבן אנוש חושב/ת, הגישה השנייה— מסוכנת על שלל פרקטיקותיה, במיוחד זו שבהובלת הגב' פנינה, משום שזו מבקשת למסד אותה כמדיניות ממשלתית!IMG-20150607-WA0056

היות האדם סובייקט פועל

פורסם בקטגוריה אתיופים2015 | עם התגים , , , , | 4 תגובות