הצבא החליט: האתיופים חיילים חריגים

"המקור" של ערוץ 10 חשפה, את האופן שבו מבחן הקב"א ממיין, מדרג ומדיר קבוצות באוכלוסייה, שאינן ההגמון בישראל. המבחן לא בודק רק כישורים ויכולות של פרט, שבהינתן רשימה מוגדרת כזו, כול אחד, בלי קשר לצבעו ולמיקומו החברתי תרבותי, יכול להגשים את שאיפותיו להגיע הכי רחוק שאפשר. לכן המבחן בעייתי כל כך להרבה אנשים, שכלואים בתבניות חברתיות, שיש מי שקבע, באופן מדעי לכאורה- ששם מיקומם הטבעי. למרות זאת, 'צבא העם' מגן על הקב"א בנחישות, משום שהיא טובה והמבחן משתנה ומשתפר. אלא שאין סטטיסטיקות, כדי לברר עד כמה מצבם של הקבוצות המודרות השתפר באופן מהותי. נכון להיום, כמו בהרבה תחומים בישראל, האיכותי הוא אירופי.

בהתמקד על יוצאי אתיופיה, הצבא כבר הודה, שמבחן הקב"א לא תקף. לצד הודעה זו "בהארץ", הוחלט בצבא שמחריגים את "האתיופים", את "כול האתיופים" ובוחנים אותם בכלי של "מכון פוירשטיין". המשמעות היא, שלא מבחן הקב"א, אלא האתיופים הם שדפוקים. ההחלטה מעלה ריחות של גזענות חריפה, משני טעמים:

אחד, אם רוצים לבנות כלי, כזה שימיין חיילים של צבא ("צבא העם!") שכול פרט בעם, בלי קשר למוצאו, ישרת כפי יכולתו לתרום, כיצד בוחרים קבוצה חברתית אחת ומוציאים אותה מהכלל: האם יוצאי אתיופיה לא יתמודדו עם אותם אתגרים כמו שאר החיילים? או לחילופין, אם הכלי של פוירשטיין טוב ליוצאי אתיופיה, למה שלא יהיה טוב לצבא כולו? מדוע שלא נבדוק את הכלי באופן מדעי: קבוצת ניסוי, שבה מגוון חיילים מכול חלקי העם, וקבוצת ביקורת, שגם בה מגוון חיילים, ונברר לגבי הכלי?

שניים, מדוע פוירשטיין, המכון עם התפישה לפיה יש לתקן את מוח הדפוקים, כדי לשלב אותם למסגרות "הרגילות" באוכלוסייה? פעם, דפוקים "מזרחיים", בייחוד יוצאי מרוקו, והיום דפוקים אתיופים. מה זה אומר לגבי אבחון פוירשטיין, לאור המציאות שבה מרוקאים מתפקדים עם מוח "לא תקין"? כיצד גישת פוירשטיין מתמסדת בצבא, דווקא בעידן שבו מרוקאי הוא רמטכ"ל צה"ל?

התפישות של פוירשטיין לא השתנו מאז, רק הקבוצה התחלפה: הנה, מקרים מטופלים, שמופיעים במחלקת הסיפורים של אתר המכון:

·         נער עם תסמונת דאון המתמודד עם קשיי תקשורת ואגרסיביות

·         זקנה שהתפקוד השכלי הולך ונפגע בשל הגיל ושבץ מוחי

·         נפגע ראש בעקבות פיגוע טרור

·         נער עם קשיי התפתחות ובעל צרכים מיוחדים

·         יוצאת אתיופיה המתקשה להתקבל ללימודי משפט.

המומחיות של פוירשטיין היא "בטיפול בבעלי צרכים מיוחדים: נכי תנועה וחישה, לקויי למידה, אוטיסטים, נפגעי חבלה מוחית, בעלי לקות שכלית וקשישים. מטרת כלל התוכניות, היא גישור על פערים קוגניטיביים". בשנים האחרונות, "יוצאי אתיופיה" כקולקטיב, הם יעד של המכון. באופן אבסורדי, המכון זוכה לעדנה בקרב חוגים רבים בתחומי החינוך, התעסוקה והצבא והופך לאימפריה בתעשייה החברתית כלכלית סביב יוצאי אתיופיה- כיצד קורה שהממסד משתף פעולה עם תפישה, לפיה יוצאי אתיופיה=אוכלוסייה עם לקות קוגניטיבית?

זאת ועוד, נניח שיוצאי אתיופיה הם בעלי לקות אורגנית בהגדרה, מה השיג פוירשטיין בתחומי פעילותו עד כה? פוירשטיין נכשל באיתור מחוננים ממוצא אתיופי וגם "תוכנית אמיר" של הצבא- נכשלה. העובדה היא, שמשרד החינוך הפסיק לעבוד עם המכון והצבא הצהיר בפורמים שונים, ש"תכנית אמיר" תיסגר בהדרגה. אז מהו ההיגיון להחריג ולהפריט את כול יוצאי אתיופיה למכון זה? מדוע מופרטים קרוב ל-50% מהמלש"בים יוצאי אתיופיה המצליחים בבחינת הקב"א, למרות ההטיות? מה בהם דפוק?

אין מנוס, אלא לקבוע שההחלטה של הצבא גזענית ועל יוצאי אתיופיה לסרב לתיוג: שחור=לקות קוגניטיבית אורגנית. אסור לנו להסכים לקיומן של תזות גזעניות כמו של פוירשטיין ויתמסדו בחברה שבה אנו נמצאים. הצבא הרים דגל של גזענות- אנו חייבים להרים את דגל המאבק.

מברטו מששה

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", 'קפו-קן', 1980, Alula Abanega, Apartheid in Israel, Axum, Kefu-Ken, Racism in Israel, אוריינטליזם, בני זנונים, גזענות בישראל, גזענות ממסדית, דעות קדומות, הודעה לציבור, מכון פוירשטיין, פוירשטיין | תגובה אחת

מחשבות של מלש"ב שחור

Originally posted on Y.E.S:

לכבוד יס,

שמי —–,(השם שמור במערכת), אני גר ——.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני פריק שלכם. בגלל זה אני פונה אליכם בשאלה. אני לפני גיוס. חשבתי על זה הרבה. לפני, חשבתי באיזה תפקיד לשרת, עכשיו אני כבר מבולבל. אני בכלל חושב שאני לא יודע אם אני צריך לשרת. בעצם אם החובה לשרת חלה עלי גם.

אם אלך לצבא, יש אפשרות שאני אמות. אם אמות, מי יקח את ההורים שלי לבקש מעמידר לתקן את המדרגות של הבניין; את הסדקים בגג והנזילה, שממנה אנו סובלים כבר שנים? אם אתגייס ואמות בצבא, מי ילך לדבר עם המורים של האחים שלי? מי יגן על המשפחה שלי, אם שוטרים ירצו לעקור את הדלת של הבית שלנו? מי יגן עליהם מגזענות?

אם אמות בצבא, מי יקשיב לאחי הקטן, שהגננת כבר מטרידה אותו בגן, כי עליו ללכת לחינוך מיוחד?

לצפות במקור 329 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

מיומנו של קצין "מיוחד"

Originally posted on Y.E.S:

שלום,

שמי ~~~, אני בן 25. נולדתי אי שם בדרום הארץ להורים שעלו מאתיופיה במבצע משה וחיים בישראל כבר 30 שנה. אבל, המערכת הצבאית, מסיבותיה שלה, מתייחסת אלי כ"מיוחד": מערך הת"ש מתרגש כל פעם מחדש, כאשר עוד אחד כמוני (יוצא אתיופיה) מגיע לצבא. הוא מנסה לשלוח אותי לקורסים מיוחדים, ששמורים רק לאחד כמוני. הוא מנסה לעשות לי ביקורי בית, למרות שאני לא רוצה. הוא מנסה להסביר לי, שאני זקוק לראיון מיוחד עם המפקד, כי מסתבר שאני כזה- "מיוחד".

הבעיה היא, שזו אינה מחמאה!

הפעם, כנס "מיוחד" לקצינים יוצאי אתיופיה מכל הצבא הגדול הזה! למה, להראות איך לעזאזל הצלחנו למרות הכל?! מביעים כלפינו הוקרה והערכה? על מה? מה עשיתי? כי לא נכנסתי לכלא? כי לא עשיתי בעיות? מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה?!

אני מתאר לעצמי את הסטטיסטיקות שיראו לי, עם גרף של עמודות, שמציגים: כמה אתיופים עושים בעיות, כמה אתיופים נכנסים לכלא, כמה אתיופים נפלטים מהצבא וכו' וכו'…

לצפות במקור 181 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

מה שבין התנגדות סתם לבין התנגדות אידיאולוגית

Originally posted on Y.E.S:

מערכת הביטחון, ועדות בכנסת והממשלה עסוקים במציאת פתרון למה שמכונה "קשיי הקליטה של יוצאי אתיופיה בצבא". לשם כך, אף הוקם מדור מיוחד לקליטתם, אשר מכונה מדור שי"א: שילוב יוצאי אתיופיה. הסיבה שהביאה לטירוף מערכות במדינה נבעה בשל הדיסוננס הקיים בין אחוזי הגיוס הגבוהים של יוצאי אתיופיה ביחס לאוכלוסייה ובין מה שקורה אחרי הגיוס, קרי אחוזי הכליאה והנשירה הגבוהים של מתגייסים אלה. ובכן, מה משמעות הפער הזה? מבחינת הרשויות, בעיות המיועדים לשירות ביטחון, הישראלים ממוצא אתיופי, נובעות בשל "'קשיי קליטה", כגון מנטליות, חוסר היכרות עם המערכת, קשיים כלכליים ועוד.

כדי להעריך באם הרשויות צודקות, ולראות באיזה מידה ישנה הלימה בין הבעיה ובין הפתרון, נבחן את הנושא בפרספקטיבה רחבה. לשם כך, אנו נתחיל בשאלות קטנות: באיזה אוכלוסייה המדובר? מדוע המדור הזה מוקם דווקא בתקופה זו? מה המדור מציע עבור אוכלוסייה זו?

א. אוכלוסיית המתגייסים

נניח ונתייחס לשנתון הגיוס של שנת 2010. בשנה זו, גויסו חיילים שנולדו בשנת 1992. זאת אומרת, לאחר העלייה…

לצפות במקור 1,168 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

"ישראל שבלב"- מרכז כליאה אקדמי?

לא סוד שהאזרחים ממוצא אתיופי הפכו משאב כלכלי והסברתי וממנו נהנים גופים רבים ושונים במדינת ישראל. הפוטנציאל לרווח גדל אף יותר כאשר מדובר ב"סטודנטים" שבהם: שילוב ייחודי של- לא רק שחור ולא רק אזרח, אלא גם סטודנט. עם השנים נפתחו כמו פטריות אחר הגשם, תוכניות אחר תוכניות עבור סטודנטים שחורים. המתכון הוא כזה: מספר אנשי אקדמיה בשיתוף עם ממון אמריקאי (איך לא?) מקימים "מכוני ליווי לסטודנט האתיופי" במספר מכללות בארץ. בראש כל "מכון" כזה עומד מגשר אתיופי שתפקידו לתווך בין הסטודנט האתיופי לבין המכללה (סטודנט, ובכל זאת אתיופי!). כול שנותר עכשיו הוא להביא סטודנטים שחורים וההצלחה מובטחת!

דוגמא בקטנה: אחת ממיני התוכניות הנחשבות והיוקרתיות שהוקמו למען "הסטודנט האתיופי" היא התוכנית "ישראל שבלב". מטרתה המוצהרת של "ישראל שבלב" היא עזרה כלכלית לסטודנטים ממוצא אתיופי לממן את לימודיהם באחת המכללות היקרות בארץ ובכך להעניק להם שוויון הזדמנויות ברכישת השכלה אקדמית. כלומר, עוד מלגת סטודנטים שניתנת מתוך שיקול מעמד חברתי סוציו-אקונומי- מטרה שמקובלת וידועה בעולם האקדמי. אלא, בכל הנוגע לאתיופים יש לבדוק שוב את המלגה ולשאול מספר שאלות חשובות.

האם מטרתה המוכרת והמוצהרת של התוכנית תואמת את המדיניות המיושמת בפועל? האם התוכנית משיגה את מטרתה הראשונית? האם תוכנית "ישראל שבלב" פועלת כפי שהיא מציגה את עצמה- שוויון הזדמנויות לאתיופים, או שמא מלגת "ישראל שבלב" היא תוכנית לדיכוי האתיופים? האם התכנית משמרת את יחסי הכוח הקיימים בחברה בישראל על ידי ניצול הסטודנטים ממוצא אתיופים, כך שבעצם פועלת הפוך ממטרתה הראשונית?

האקדמיה האתיופית ב"ישראל שבלב"

מספר הסטודנטים האתיופים הלומדים במרכז הבינתחומי בהרצליה אינו רב, משום שזו מכללה של העשירים והאתיופים בפריפריה. למעשה, המצאותם של סטודנטים אתיופים שם קשורה לתוכנית "ישראל שבלב" ולכן, התוכנית היא האחראית הבלעדית על כל הסטודנטים ממוצא אתיופי שלומדים במכללה.

איך היא עושה זאת?

התוכנית מאגדת תחתיה את כל המלגות הקיימות בשוק המלגות האקדמי בישראל- אלו שמיועדות לסטודנטים האתיופים בנוסף למלגות הניתנות על סמך קריטריונים נוספים, שיכולות להתאים לסטודנטים שונים שנמצאים בתוכנית. כלומר, המלגה היא אוסף של מלגות שונות שקיימות בשוק המלגות ומאוגדות תחת "ישראל שבלב". באופן זה, "ישראל שלב"- איגוד המלגות האתיופיות במכללה הבינתחומית בהרצליה, מצליחה להעניק לכל סטודנט אתיופי מלגת לימודים בנוסף למלגת קיום חודשית. מטרתה של מלגת הקיום היא להקל כלכלית על הסטודנט האתיופי בזמן לימודיו ולעזור לו להשקיע יותר בלימודים ופחות בשאלות כלכליות- בדומה לחבריו העשירים לספסל הלימודים. יש שכר לימוד, יש מלגת קיום- נפלא! אפשר ללמוד בשקט.

מה רע?

כל סטודנט אתיופי שמגיע לתוכנית חותם על חוזה ומודע לכך שבשנתו הראשונה ללימודים אסור לעבוד בשום צורה, ולכן רוב הסטודנטים שבתוכנית מגיעים מוכנים כלכלית, כאשר הם סומכים גם על מלגת הקיום של "ישראל שבלב". אלא שבתוכנית שכחו להוסיף בחוזה כי מלגת הקיום לא תינתן בתנאים הבאים: אי השבה, או השבה באיחור למיילים הנשלחים מרכזת התוכנית (מגשרת?). אם הסטודנט מתנגד להשתתף בתוכנית "עולים ביחד"- אגב, קשר שאינו ברור עד הסוף, חוץ מזה שידוע ש"ישראל שבלב" היא ספקית הסטודנטים המרכזית של "עולים ביחד". בכלל, אימוץ קו מחשבה עצמאי וסוטה מן הכלל, כמו ביקורת על "האתוס הציוני" וגזענות בישראל, שיכולים לשמש עילה לשלילת המלגה מהסטודנט. כך שהמלגה, שאמורה הייתה לסייע כלכלית לסטודנטים האתיופים בדרכם להשכיל ולפתח מחשבה עצמאית, הפכה כלי לשליטה וענישה של מנהלי התוכנית, משום שהיא נשללת מהסטודנט גם במצבים בהם יש סתירה מוחלטת למטרה המוצהרת בגינה קיימת כול התוכנית.

המצב של הסטודנטים מ"ישראל שבלב" מורכב ביותר, בייחוד לאלו שבשנתם הראשונה: מצד אחד, מלגת הקיום נמצאת בסכנה תמידית, אך מן הצד השני הם חתומים על חוזה שאוסר עליהם לעבוד. כך שחוסר ביטחון זה לאורך התואר מוכיח כי ש"ישראל שבלב" היא תוכנית מוצלחת ויעילה ביותר: מצמיחה סטודנטים אתיופים צייתנים, חסרי חשיבה ביקורתית וחופש לפעול.

התוכנית, "ישראל שבלב", גאה במגשרת התוכנית (אגב, היא ממציאת רעיון השימוש באיום שלילת מלגת הקיום) שמתפקדת לא רק כמגשרת, אלא גם כסוג של יועצת אקדמית לסטודנטים האתיופים. הרי כמו כל מערכת קולוניאלית יעילה חייבים אתיופי בתפקיד- אז גם כאן מצאו את המוציא לפועל, אדם שחור, שתעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר: כל תחילת סמסטר הסטודנטים של התוכנית מחוייבים לגשת לשיחה "אקדמית" אצל המגשרת ולה יש גישה לכל המידע האקדמי של כול הסטודנטים האתיופים בתוכנית. המידע כולל פירוט של כל הקורסים שהסטודנט לומד, הציונים שהשיג בכל קורס (צנעת פרט, מישהו?) יותר מזה, המגשרת יכולה אף לאלץ (סליחה! "לייעץ") סטודנטים במה לבחור ללמוד, מה לשפר וכיצד לנהוג "אקדמית" בקורסים השונים. המגשרת משמשת אף כתובת לגורמים שונים במכללה שמעוניינים באספקה של סטודנטים אתיופים לפרויקטים שונים של המכללה- למשל, השתתפות בתוכנית "עולים ביחד".

שחור, מלבין

"…יותר מאלף סטודנטים יצאו במשלחות של "ישראל שבלב" לרחבי העולם. כל שלושה צעירים הסתערו על טריטוריה אחרת. כשליש מהם ממוצא אתיופי. "קבעתי שלפחות אחד מכל שלושה חייב להיות בחור או בחורה ממוצא אתיופי", מספר לואו. "זו דרך מאוד טובה להראות לאנשים את היחס של ישראל לאפליה וגזענות. אם אני מדבר על זה, למי אכפת. אם אדם שחור מדבר, האפקט הוא שונה לגמרי…" (ג'ואי לואו)

מנהלי התוכנית וסטודנטים שונים אינם מתביישים בשימוש הציני, שנעשה בשם צבע עורם במסגרת מלחמת ההסברה הישראלית, כמו שג'ואי לואו מציג זאת בבמות שונות. כך ש"ישראל שבלב" היא גם ספק מספר אחד של ההסברה הישראלית: כל שנה נשלחים עשרות סטודנטים ממוצא אתיופי תחת התוכנית "ישראל שבלב" והם מראים את הפנים "המגוונות" של ישראל במלחמת ההסברה שמקיימת ישראל בעולם.

מוכרים את נפשם לשטן

לא אחת נאמר בפירוש לסטודנטים האתיופים שהם משמשים כתפאורה בלבד. יותר מזה, באחת מפגישות האוריינטציה, לקראת טיסה לשבוע האפרטהייד בדרום אפריקה, נאמר על ידי אחד ממנהלי התוכנית לסטודנטיות האתיופיות היוצאות למשלחת ההסברה, כי כל יתרונן בהסברה הוא צבע עורן. זאת ועוד, הוא אמר כי אם הוא היה רוצה לשלוח דיבייטורים טובים, שינהלו שיח רציני על הקונפליקט, הוא לא היה שולח אותן. כיוון שכך נראת המציאות, על הסטודנטיות ללכת על פי ההוראות הבאות:

ראשית, לא להיכנס לשאלות מעמיקות על הסכסוך הפלסטיני ישראלי. שנית, על כל שאלה שהן נשאלות יש להתחיל במשפט: "כישראלית אפריקאית אני…." חמור יותר, נאמר להן שאם הן נתקלות בשאלות הקשורות לנושא "דפו- פרוורה", אז עליהן לענות כי לאימותיהן יש למעלה מעשרה ילדים והן רואות את השימוש בדפו פרוורה כדבר מועיל ולא כדבר שמזיק.

ציחקוק מפגר

דבריו של מנהל התוכנית לא נתקלו בהתנגדות ואף לא בהערות על האמירות הגזעניות שלו. היו רק ציחקוקים, חיוכים והנהון להסכמה. בסוף יצאה המשלחת ואף לא אחת מהסטודנטיות ביטלה את השתתפותה. מקרה זה הוא דוגמא אחת לשימוש הנצלני והתועלתני שנעשה בצבעם השחור של הסטודנטים האתיופים במסעות ההסברה של "ישראל שבלב".

לסיכום

התעמקות בתוכנית "ישראל שבלב" מובילה למסקנה אחת ברורה, יישומה של התוכנית אינו עולה בקנה אחד עם הדרך שהיא מציגה את עצמה: פגיעות בסטודנטים שמתחילות כאשר מאיימים ואף מבטלים מלגות קיום לסטודנטים שבתוכנית ובדרך זו מייצרים שליטה מלאה על הסטודנטים השחורים. כך שבתוכנית מצליחים לייצר בובות שחורות, שיעשו כל דבר שידרשו מנהלי התוכנית. למעשה הסטודנטים שם הם כלי ביד היוצר, או כפי שאמר פעם אחת אחד ממנהלי התוכנית בארוחה השנתית של התוכנית "אתם אינכם סטודנטים נורמליים" וזאת בתגובה להתנגדות של סטודנטים מהתוכנית להשתתף בתוכנית של "עולים ביחד". אין מנוס מלסכם כי איגוד המלגות של האתיופים במכללה הבינתחומית בהרצליה, "ישראל שבלב", משמרת את יחסי הכוח הקיימים בחברה הישראלית באמצעות פיקוח-שליטה-וניצול הסטודנטים ממוצא אתיופי- הפוך ממטרתה הראשונית. "ישראל שבלב", אינה מלגה "לרגילים", אלא מרכז כליאה אקדמי.

מאת נחשונית זלקה מאבאנטוניס

פורסם בקטגוריה "נציגי העדה" האתיופית, 'קפו-קן', אוריינטליזם, אתוס הצלה ציוני, בני זנונים, גזענות בישראל, הונאת הציבור, יפעת עובדיה, מאבק בדיכוי | עם התגים | 3 תגובות

המציאות הזויה מהדמיון

פורסם בקטגוריה 'קפו-קן', Kefu-Ken, החטוף | עם התגים , | השארת תגובה

הקצב החביב- חלק ראשון

באחת הפגישות שסבה סביב "פעילות חברתית אפקטיבית", נשאל אחד משרי הקליטה לשעבר על משרד שהכיר היטב והתחיל את תשובתו בשאלה: "חביב קצב עוד שם?" לא הבנתי אם האיש החביב, שמו הוזכר בפגישה, טוב לפלאשים או רע לפלאשים? מה רבה היא חשיבותו של האיש, אשר השר שהיה ממונה עליו, נזכר בו גם כעבור שנים רבות? עשיתי תחקיר ואני חושב שהיום אני מבין את דבריו של השר לשעבר. הנה, מונגש כשירות לציבור הרחב "פירוש רש"י" בחלקים:

רקע

unnamedחביב קצב הוא סמנכ"ל הדיור במשרד העלייה והקליטה. מתוקף תפקידו שנים רבות, הוא הפקיד האחראי לאכלוס כל האתיופים במקומות בהם נמצאים היום. זאת ועוד, הוא אחראי על כ-6.5 אלף עולים חדשים יוצאי אתיופיה, שנמצאים ב-17 מרכזי קליטה, בעיקר בפריפריה הצפונית והדרומית. לא תהיה הגזמה לומר גם שעיקר כוחו של האיש היא עצם שליטתו המוחלטת בעולים ממוצא אתיופי, משום ש- 78% מהעולים שנמצאים בכל מרכזי הקליטה הם יוצאי אתיופיה- לצורך המחשה, הקבוצה השנייה בגודלה, הנמצאת במרכזי קליטה היא העלייה מרוסייה, שמהווה כ-4.9% בלבד. זה לא משום שיש פחות עולים מרוסיה, אלא שהם ודומיהם שאינם אתיופים נקלטים באופן שונה. האתיופים, בשל מוצאם "השונה", הם היחידים מבין העולים, שאין להם שום בחירה בשום דבר בחייהם החדשים בישראל עד שחרורם החלקי לדיורי קבע, משום שחביב מטפל בכול באמצעות 22 מוקדי קליטה הפרוסים ברחבי הארץ. אם כן, כיצד נראים החיים של העולים במרכזי קליטה?

הייתי במרכזי קליטה, פגשתי עולים רבים וגם אנשי צוות מהסוכנות היהודית, הזכיינית של משרד הקליטה להפעלת מרכזי הקליטה. קראתי גם פרוטוקולים רבים של וועדת העלייה והקליטה ומכאן יש לי כמה תובנות אישיות, אבל תחילה אנסה לצייר את המפה הכללית:

העולים

1678309-5במסגרת התחקיר הבנתי שישנו וועד פעולה שמיוצגים בו כמעט כל מרכזי הקליטה והם נאבקים לשפר את מצבם הקשה. פגשתי בכמה מהם- כולם מדברים על מאבק בשלושה מישורים: א- שיפור המצב הגרוע במרכז הקליטה: כמו חוסר יחס של צוות העובדים כלפי העולים וחוסר טיפול בבעיות שלהם, כמו צפיפות קשה במרכזי קליטה, למרות שישנן דירות נוספות העומדות ריקות, ועוד. ב- חוסר בהכנה מתאימה לחיים שאחרי שהותם במרכז הקליטה: כמו לימוד השפה העברית, הכשרה מקצועית רלוונטית ובכלל, אוריינטציה על ישראל ומוסדותיה החברתיים והבירוקראטיים. ג- יציאה ממרכזי קליטה מוקדם ככל האפשר: דיור ציבורי לזכאים, תנאים מתאימים לקבלת משכנתא לקניית דירה, לבחור את מקום מגוריהם בעצמם.

הסוכנות היהודית

n08_izhar-575הסוכנות היהודית היא הזכיינית של משרד הקליטה להפעיל את מרכזי הקליטה, לאורך ההיסטוריה הציונית עד היום. כלומר, תפקיד של קבלת העולים החדשים וציודם בארגז כלים, שאמור לסייע להם להסתדר בחברה בישראל. ( לפי טענות העולים, הסוכנות אינה ממלאה את תפקידה כראוי) במפגשים לא רשמיים שלי עם עובדים רבים במרכזי קליטה מתגלה תמונה מדהימה: הם מציינים, שחוץ מאמפתיה כלפי מצבם של העולים, כמעט ואין להם סמכויות לסייע לשיפור הדרישות שהעולים מעלים. "הכול נקבע על ידי פקיד אחד במשרד הקליטה בירושלים", הם אומרים מבלי לציין שם. הנה דוגמא לעד כמה שהאיש שולט בעולים ולעובדי הסוכנות היהודית אין סמכות לטפל בעניין: בדירת סוכנות 1 עם חדר וסלון גרים 2 מבוגרים עריריים וצעיר. שני המבוגרים ישנים בשתי מיטות הנמצאות בסלון הדירה והצעיר במיטה הנמצאת בחדר. החדרון של השירותים נמצא ליד החדר של הצעיר ולכן הוא לא יכול לסגור את דלת החדר- בבית זה, כמו לרבים אחרים, אין פרטיות לאף 1 מהם. אלא מאי, כמו כול צעיר בעולם, גם הבחור שלנו הכיר בחורה ולפעמים יוצא שמביא אותה לדירה. ולפעמים היא נשארת לישון בדירה ובלילה? נועלים את הדלת. אז מה עושים 2 מבוגרים כשיש להם צרכים?

לפעמים זה לוחץ מאוד… אז הם עושים את זה בחוץ! דרך אגב, במרכז הקליטה הרלוונטי ישנם קרוב ל-100 דירות ריקות, אבל הצפיפות שם מסריחה! אגב נוסף, מי ששולט ישירות באכלוס של מרכזי הקליטה הוא משרד הקליטה (להלן חביב) באמצעות זכיין נוסף לסוכנות היהודית, האחראי על הדירות שם. כדי לפתור בעיה זו ודומיה, יש לפנות אל חביבנו הקצב והוא בשלו.

נפתח סוגריים: בשנים האחרונות מתקיים מאבק כוחות בין משרד הקליטה, שעם התמעטות העולים מאבד את הלגיטימיות כמשרד ממשלתי לבין הסוכנות היהודית, כאשר משרד הקליטה מבקש לנגוס בתפקידה ההיסטורי של האחרונה בישראל ובתפוצות היהודיות. במאבק זה הנפגעים המיידיים הם העולים ובעיקר אלה שנתונים לשליטתו המוחלטת- העולים ממוצא אתיופי. נסגור סוגריים.

עוד אומרים עובדים של הסוכנות היהודית, כי לפי הנחיות משרד הקליטה אסור להם "להנעים את זמנם" של העולים: כלומר, אסור להעשיר את העולים בנושאים שאינם כתובים בהנחיות של חביב. וגם, אסור לתת להם הכשרות מקצועיות, משום שחייבים להוציא אותם ממרכזי הקליטה בתוך שנתיים- מצידם גם לרחוב. המטרה היא למרר להם את החיים, עד שיאמרו: רוצים אנו!

סיכום ביניים: ישנה חפיפה בין טענות העולים לבין דברי הסוכנות היהודית. שני החיצים מופנים כלפי פקיד אחד במשרד הקליטה חביב קצב, שמוזכר שוב ושוב על ידי כול האנשים כדמות הדומיננטית בסיפור. נזכיר, ברקע ישנו מאבק בין משרד הקליטה לבין הסוכנות היהודית על שדה למחייתם.

משרד הקליטה, להלן חביב.

באופן מדהים האיש מודה בעובדות. להלן ציטוטים מפי חביב מהפרוטוקול של וועדת העלייה והקליטה מנובמבר 2014 – לא נגענו בכלום:

[…]" אנחנו מלווים אותם בתהליך הקליטה, בתהליך רכישת הדירה, כל עולה מקבל סרט ותקליטור בשפה האמהרית שמדריך אותו איך לא להיכשל."

רש"י: הכנה= לחלק תקליטורים.

עוד ממשיך החביב: "[…] אנחנו מעסיקים שם עובדים, גם אם בית וגם מנהל וגם עוזרת מנהלית וגם עובדים סוציאליים וגם חונכים וגם סומכים וגם מדריכים וגם רכז דיור וגם רכז תעסוקה, שהם מלווים את העולה יום יום. בנוסף לעובדי משרד הקליטה שמלווים אותם יום יום אין  עולה אחד שלא מקבל הדרכה בכל נושא רכישת דירה."

רש"י: חזרה= הדגשה, חזרה מוגזמת= רעש קרע שמטרתו לכסות על מחדל.

"כל הליך רכישת הדירה שמתבצע על ידי העולה מתואם בשוטף מול עובדי מרכז הקליטה דוברי שפתו באותו מקום, כאשר אנחנו מקפידים שכל עולה יקבל סרט הדרכה בשפתו על מנת לדעת איפה לא להכשיל אותו, איך לרכוש את הדירה, מתי לרכוש את הדירה, מתי לראות את הדירה, מה לנהל, מה ההליך של קבלת הדירה."

רש"י: הליך= איפה קבע חביב שהעולים יכולים לקנות דירה ואיפה לא. דובר את שפתו= האתיופים הם הזרוע הביצועית שלי, אבל משום שאיני סומך עליהם גם מחלק תקליטורים וגם:

"אנחנו שולחים שמאים, אדוני היושב ראש, גם שמאי מיוחד בתשלום המדינה, על מנת לוודא שהדירה שהעולה רכש אותה היא במצב תחזוקתי בסדר ואין פה כל מיני רמאויות. אנחנו עושים שתי שמאויות לדירה אחת."

רש"י: שמאי+שמאי= החמרה, שליטה.

"אנחנו מנהלים מעקב אישי. אני, סמנכ"ל הדיור במשרד הקליטה, מנהל מעקב אישי, אני מאשר כל חוזה רכישה, אני רואה כל דירה ודירה, אני רואה את הפרטים של כל דירה ודירה, אני לא מוכן לאשר דירה של 50 מטר למשפחה של 7-8 נפשות, אני לא מוכן לאשר דירה של 70 מטר למשפחה של 12 נפשות, אני לא מוכן לאשר דירה שלוקחים סלון וחוצים לשלושה חלקים ואומרים לי ארבעה תאים. אנחנו רואים את דוחות השמאי. אני אישית מנהל מעקב אישי, אני, עם כל התפקידים שלי, אחרי כל דירה ודירה, אחרי כל חוזה וחוזה, כולל בדיקת שמאויות, כולל שליחת אנשים לבדוק את הדירה לפני שאנחנו מאשרים את הדירה."

בתמונה חביב מתייעץ עם חביב:חביב מתייעץ

רש"י: אני= אגו. אני*9= אגו שחייב ליטוף.

וגם וגם וגם וגם ואני אני אני אני- הן מילים שמתארות שליטה של האיש בהכול. מערכת של איש אחד שאף אחד לא יודע כיצד היא פועלת? מערכת שאנו רואים רק את תוצאותיה ההרסניות מבחינת עולים רבים: חיים קשים במרכזי קליטה, אכלוס בשכונות קשות והסללה לחיי עוני ומצוקה.

ממשיך חביב מהקליטה והשיכון להתבטא גם בנושא כלכלה: "קל מאוד לבוא ולהגיד 'בואו ניתן תוספת' (הכוונה לעולים שהוא אמור לדאוג לקליטתם). ברמה הכללית, גם כשנותנים תוספת, צריך לראות מה המשמעויות, לאיפה הכסף הולך. אנחנו יודעים, זה לא סוד, שיש מצוקת דיור, אנחנו יודעים וזה לא סוד שהכול הוא היצע וביקוש ואם לאותה דירה שהעולה מאתיופיה קנה אותה ב-400,000 שקל או 500,000 או 600,000 שקל ניתן עוד תוספת של 100,000 שקל, מחיר הדירה אוטומטית יעלה בעוד 100,000 שקל. הכסף לא ילך לעולה. הכסף ילך לאותו בעל דירה שלכאורה ברמה הפסיכולוגית העלה את המחיר. אבל המחיר הריאלי של הדירה יישאר נמוך, זאת אומרת אנחנו סידרנו את העולה."

רש"י: העולים יעלו את ערך הדירות במדינה. האמת היא "שהליך קצב" הוא הליך מסליל לשכונות מצוקה.

"ובסוף אני רוצה להגיד דבר אחד", אומר חביב של ממשרד הבריאות ושל משרד הרווחה: "אין ספק, גם העולים מאתיופיה שנמצאים מעל שלוש שנים במרכזי קליטה, הם רובם יחידים, אבל גם חלק מהמשפחות, אנחנו יודעים, יש מצב של פירודים, יש מצב של ויכוחים בין בני זוג, יש לא עלינו כל מיני מחלות, לא כל משפחה – – – בעיקרון, צריך להבין, משפחה, נקרא לה לצורך הדיון משפחה נורמטיבית, היא לכאורה בתוך שנתיים אכן עוזבת את מרכזי הקליטה."

רש"י: העולים שתקועים במרכזי קליטה לא נורמטיביים, חולים.

מוסיף חביב: "אבל יש דבר אחד שמאוד מפריע לנו, אדוני היושב ראש. מאוד מפריע לנו המשך מגורים של עולים יחידים, שהם לא זכאים, במרכזי הקליטה. הם תופסים מיטות של עולים אחרים שצריכים להגיע, הם לוקחים תקציב שהם לא צריכים לקבל, אנחנו מסבסדים אותם ברמות עצומות של מגורים, הם מתסיסים את הקיימים."

רש"י: העולים היחידים הם פרזיטים ועבריינים.

חביב, העובד הסוציאלי: "אני לא רוצה לדבר על חיי קהילה, שעולים יחידים נמצאים ביחד עם משפחות, אתה, אדוני היושב ראש, יכול להבין על מה אני רומז ועל מה אני מדבר. יש תופעות מאוד לא בריאות, מאוד לא נעימות. אנחנו ממש בעדינות, במשורה, מטפלים בפינוי שלהם, לא נוקטים בהליכי פינוי המוניים, אין לנו עניין, אנחנו מאוד שומרים על חיי הקהילה, אנחנו רוצים גם שהעולים האלה ייקלטו בסיכומו של דבר […]"

רש"י: האכלוס במרכזי קליטה נעשה לפי מיטה פנויה- לא בריא מכול הבחינות ובטח לחיי קהילה. ובכל זאת, קצב מבין וקצב קובע הכי טוב קליטה במיטה פנויה וחמה.

ולסיום: "אנחנו נעשה את הכול, נמשיך ללוות אותם, נמשיך לטפל בהם ונמשיך להעניק להם. אנחנו בחריגה בכל מערכות הסיוע. אני לא אפרט לך, אדוני היושב ראש, מאות סעיפי סיוע שאנחנו מטפלים בהם, הן במרכזי קליטה, הן בדיור והן כשהם נמצאים בדיור הקבע. אנחנו עובדים ביחד עם כל המשרדים הרלוונטיים, יושב פה משרד החינוך, יושבים פה משרד השיכון יחד עם הסוכנות היהודית, אנחנו עובדים עם עשרות עמותות, אנחנו תומכים בהן ובג'וינט וכו' וכו' על מנת להיטיב עימם, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים במסגרת התקציב ואנחנו דורשים המון תקציבים."

רש"י: המון תקציבים ומאות סעיפים תקציביים+ מצב דכאוני של העולים במרכזי קליטה ובדיור קבע= יש מי שמרוויח מזה.

תקוותו של חביב: "נקודה חשובה להדגיש, אנחנו מלווים את העולה בתוך מרכז הקליטה בליוויים ובסבסודים גדולים מאוד, אנחנו עושים את זה ועושים את זה ברצון ועושים את זה מתוך אכפתיות, אנחנו רוצים שהשילוב שלהם בקהילה יהיה שילוב נכון, אבל אנחנו לא מסתפקים רק בזה, אנחנו ממשיכים לטפל בהם גם לאחר ההעברה לדיור הקבע."

במשרד הקליטה יש לנו 22 מוקדים בכל היישובים, איפה שעולה מאתיופיה מגיע, ואנחנו שם ממשיכים ללוות ולטפל באותו עולה שמגיע. […] צריך להבין עוד נקודה חשובה, ממשלת ישראל קיבלה השנה החלטה על הקמת פורום של שולחנות עגולים להמשך הטיפול ביוצאי אתיופיה. 11 משרדים שותפים בתהליך הזה, אנחנו עובדים ביחד עם נציגי וחברי הקהילה, חברת הכנסת פנינה תמנו מלווה אותנו בתהליך – – -"

רש"י: מוקדי הקליטה הם באחריותנו= שקר (ראו מאבק מוקדי הקליטה). התכנית החדשה= עבודה בעיניים. ח"כ פנינה תמנו= ממוצא אתיופי.

סוף.

פורסם בקטגוריה "אנשים בלילה", "מקרה עוז אלמוג", "נציגי העדה" האתיופית, "פלשמורה", ፩ ልብ ፩ ፍቅር | עם התגים , , | השארת תגובה